פרופ’ אליעזר שביד הוא בכיר ההוגים היהודים בישראל, חוקר המחשבה היהודית לדורותיה, חתן פרס ישראל, מורה ומחנך לרבים. היה לוחם פלמ”ח, מכונן חקר המחשבה היהודית המודרנית באוניברסיטה העברית, ממקימיו של “מכון כרם” לחינוך הומניסטי-יהודי ושל “מכון שכטר ללימודי היהדות” המסורתי. מחקריו שוזרים עיון פילולוגי וספרותי מעמיק ברובדי ספרות ותרבות עם אינטואיציה הגותית וחינוכית יוצרת. הגותו מניחה תשתית לקיום היהודי והכלל-אנושי בזמננו ולהתמודדות עם רבות מסכנות העידן הפוסט-מודרני. היא נשענת על חוכמת הדורות ובריתם עם אלוהיהם, ועל אחריות חברתית, לאומית ואוניברסלית. בכך הוא ממשיכם של ההוגים-ה”נביאים” בני המאה הקודמת, ובראשם חיים נחמן ביאליק, אהרן דוד גורדון והרמן כהן. עיוני תרבות: התחדשות החיים היהודיים במשנתו של אליעזר שביד מעניק מבט כולל וביקורתי על יצירתו האינטלקטואלית של ענק רוח, פרי מחקרם והגותם של תלמידות ותלמידים, עמיתות ושותפים לדרך. הם שואלים עם שביד את שאלות הקיום, מבקשים לפלס עמו ובעקבותיו נתיבים בדרך הרוח ובדרך החיים.

המחצית הראשונה של המאה התשע - עשרה הציבה בפני יהודי אירופה שורת אתגרי קיום ומחשבה, זהות ותרבות בעוצמה שלא נודעה עד אז. ממערב וממזרח נשבו רוחות חדשות ומתנגשות. נחמן קרוכמל , גדול הוגיה וחוקריה של תנועת ההשכלה בגליציה, בחר להתייצב ב"אמצע", במקום החמקמק שממנו ניתן לנסות ולהביא מרפא. מורה נבוכי הזמן הוא סיכום מחשבתו ועולמו של גאון רוח. הוא צועד בנתיבו של הרמב"ם, אך משלב דיון היסטוריוסופי מקורי וניתוח חלוצי של הסוגות המרכזיות בספרות היהודית; חיבור פילוסופי-דתי, המניח תשתית לתחייתה ולחידושה של היהדות.

כרך יח של מחקרי ירושלים במחשבת ישראל . שונה היא דרך הרוח מכל דרך אחרת - היא מאחדת נופי רוח וחברה, מפלסת בהם נתיבי יצירה, מלכדת אותם ואחר כך שבה ומתפצלת לשבילים חדשים. לאמתו של דבר, גם ההולכים בה כל חייהם נמצאים תמיד בראשיתה, תמיד היא מזומנת להם מחדש. דרך הרוח שאליעזר שביד מפלס בחייו ובמעשיו ניכרת בשלושה תחומים, שבידיו חד הם: המחקר, ההוראה והיצירה ההגותית. מפעלו המחקרי, המשתרע על פני למעלה מחמישים שנה, מכונס כבר היום בעשרות ספרים ובמאות מאמרים. במחקריו הוא מאיר ומפרש עולמות הגותיים מגוונים מהגות המקרא ועד למחשבת דורנו. בכל אשר פנה - חידש, פרץ דרך, עורר מחשבה והעלה שאלות חדשות. רבים מהנתיבים שסלל שימשו אתגר להולכים אחריו כמו גם לאלה שפרצו דרכים מקבילות ואף סותרות. בידיו של שביד נקוט המחקר כערך וכמטרה בפני עצמם. אך לא פחות מכך הוא בשבילו כלי בידיו של המחנך המצווה לנחול ולהנחיל, להעיר את רוחם ואת נשמתם של תלמידיו לאחריות המוטלת עליהם לחדש את ההוויה היהודית והאנושית שלנו. שביד, שהגיע אל האקדמיה מן העשייה החינוכית-התרבותית, מבקש כל ימיו לחנך. הוא עושה זאת בפועלו הישיר, ובמיוחד באורח הוראתו ועמידתו לפני תלמידיו. לא פחות מכך הוא פועל כמחנך כשהוא בוחן בקפידה וללא משוא פנים כל טקסט ומבקש לפענח את צפונותיו. אין תלמוד לומר שלעולם יהיה הטקסט הנחקר כלי יעיל בידי המחנך. בוודאי אין תלמוד לומר שבהכרח יהיה פירושו הנאות של שביד כחוקר תואם את מגמתו כמחנך. אולם לעולם יהיו אחריותו, רצינותו ואהבתו לטקסט, ביטוי לאותה רוח שהוא כמחנך מבקש לעורר בתלמידיו. לעולם יהיו השאלות שמציב החוקר לטקסט עדות לשאלות ולאתגרים שהטקסט מציב בפני המחנך. השיח המחקרי והחינוכי של שביד הוא לעולם גם שיח פילוסופי, המציב אותו ואת קהלו לפני אלוהים ואדם, ותובע לשאול את שאלות היסוד הרבות המתחדשות תדיר בחיינו: הזהות היהודית והאמונה, היחס שבין הקיום היהודי הייחודי ובין השותפות האנושית האוניברסלית, הציונות ויהדות התפוצות, הצדק החברתי והמחשבה הלאומית, החינוך והמאבק לשוויון, ועוד ועוד. לשלושה תחומי חיים אלה מוקדש ספר יובל זה, המוגש לאליעזר שביד במלאת לו שבעים וחמש שנה. עניינו של המדור הראשון הוא ניתוח, ביקורת ובחינה של הגותו של בעל היובל. במדור השני עולות שורה של סוגיות הכרוכות במעמד התרבותי והחינוכי הנקנה לחקר התרבות היהודית בכלל, ולחקר ההגות שתרבות זו יצרה בפרט. בשני המדורים האחרונים נדונות סוגיות מחקריות ופילוסופיות המעוגנות בלאומיות היהודית ובהגות היהודית בעת החדשה. בכך מבקש הספר לא רק לכבד את שביד ולהביע את האהבה וההערכה שכותבי המאמרים חשים כלפיו, אלא גם להוסיף ולפלס נתיבי רוח חדשים. ראשיתו של ספר יובל זה לפני שבע שנים, ביום עיון שערכו החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, שהייתה ביתו המחקרי של שביד שנים רבות, ו'המסגרת למחשבה ולזהות יהודית בזמננו' שבמכון ון ליר בירושלים, אשר שביד יזם והנהיג שנים לא מעטות וגם היא שימשה לו בית ליצירה תרבותית וחברתית רבת-ערך. ביום עיון זה, שנערך במסגרת הכנסים השנתיים של החוגים למחשבת ישראל, ביקשנו לבחון היבטים מתודולוגיים ותרבותיים שונים הכרוכים בחקר המחשבה והתרבות היהודית, נושא שאנו ממעטים על פי רוב להיזקק לו. ההרצאות שנישאו בכנם זה משמשות בסיס לרבים ממאמרי הספר, אבל בשנות הכינוס והעבודה הצטרפו רבים מידידיו, תלמידיו ומוקיריו של שביד ותרמו מחילם בתחומים שונים. יהוידע עמיר - דיוקנו של ההוגה כאיש צעיר - על דרכו של אליעזר שביד אל המחקר וההגות מדור ראשון - הגותו של אליעזר שביד אהוד לוז - בין הגות למחקר במפעלו של אליעזר שביד אבי שגיא - "היהודי הבודד והיהדות" כמסע אקסיסטנציאלי דב שוורץ - התמימות "השנייה": הערות על חותמו של אליעזר שביד על חקר ההגות היהודית בימי הביניים יובל דרור - משנתו החינוכית של אליעזר שביד בתחום היהדות: סיכום ביניים והארות היסטוריות-חינוכיות מיכאל רוזנק - תרבות, דת וסבירות: קווים לדמותה החינוכית של "היהדות כתרבות" מדור שני - משמעותו התרבותית של חקר ההגות היהודית ועיונים ביהדות זמננו חנה כשר - למעמדה של הפילוסופיה היהודית כיום: האם היא בגדר קנטאור, דינוזאור או פניקס? זאב לוי - מעמדה של המסורת כדיסציפלינה מחקרית של הפילוסופיה היהודית יהודה ליבס - הרהורים על המשמעות הדתית של מחקר הקבלה משה מאיר - הרהורים על חכמת ישראל ועל מחשבת ישראל יוסף דן - היסטוריה יהודית בעידן הפוסט-נרטיבי זאב הרוי - תורה לשמה לעומת אידאולוגיה: הרהורים על הוראת מחשבת ישראל בעקבות שביד זאב גריס - בין מדעי היהדות למחשבת ישראל: תרומת לימוד והוראת מחשבת ישראל לחינוך ולתרבות אביעזר רביצקי - האם תיתכן פשרה בשדה האמונה והערכים? מדור שלישי - לאומיות יהודית יוסי טרנר - מעמד הרוח בתפיסת ההיסטוריה של רבי נחמן קרוכמל שלום רצבי - הערות על ההיבט המוסרי בהגותו הלאומית של אחד-האם משה הלינגר - הרב יצחק יעקב ריינס: מניח התשתית להגות אורתודוקסית מודרנית ציונית אילון שמיר - יחסי יחיד וחברה במשנותיהם של משה הס ושל אהרן דוד גורדון אבינועם רוזנק - עיון בדגם חברתי-תרבותי לבחינת הזיקה שבין תרבות יהודית לתרבות כללית לאור משנתו של הרב משה אביגדור עמיאל יעקב בלידשטיין - הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק כהוגה דתי-ציוני - האומנם? נעמה בן שחר - ביבליוגרפיה של כתבי אליעזר שביד

כרך יט של מחקרי ירושלים במחשבת ישראל . שונה היא דרך הרוח מכל דרך אחרת - היא מאחדת נופי רוח וחברה, מפלסת בהם נתיבי יצירה, מלכדת אותם ואחר כך שבה ומתפצלת לשבילים חדשים. לאמתו של דבר, גם ההולכים בה כל חייהם נמצאים תמיד בראשיתה, תמיד היא מזומנת להם מחדש. דרך הרוח שאליעזר שביד מפלס בחייו ובמעשיו ניכרת בשלושה תחומים, שבידיו חד הם: המחקר, ההוראה והיצירה ההגותית. מפעלו המחקרי, המשתרע על פני למעלה מחמישים שנה, מכונס כבר היום בעשרות ספרים ובמאות מאמרים. במחקריו הוא מאיר ומפרש עולמות הגותיים מגוונים מהגות המקרא ועד למחשבת דורנו. בכל אשר פנה - חידש, פרץ דרך, עורר מחשבה והעלה שאלות חדשות. רבים מהנתיבים שסלל שימשו אתגר להולכים אחריו כמו גם לאלה שפרצו דרכים מקבילות ואף סותרות. בידיו של שביד נקוט המחקר כערך וכמטרה בפני עצמם. אך לא פחות מכך הוא בשבילו כלי בידיו של המחנך המצווה לנחול ולהנחיל, להעיר את רוחם ואת נשמתם של תלמידיו לאחריות המוטלת עליהם לחדש את ההוויה היהודית והאנושית שלנו. שביד, שהגיע אל האקדמיה מן העשייה החינוכית-התרבותית, מבקש כל ימיו לחנך. הוא עושה זאת בפועלו הישיר, ובמיוחד באורח הוראתו ועמידתו לפני תלמידיו. לא פחות מכך הוא פועל כמחנך כשהוא בוחן בקפידה וללא משוא פנים כל טקסט ומבקש לפענח את צפונותיו. אין תלמוד לומר שלעולם יהיה הטקסט הנחקר כלי יעיל בידי המחנך. בוודאי אין תלמוד לומר שבהכרח יהיה פירושו הנאות של שביד כחוקר תואם את מגמתו כמחנך. אולם לעולם יהיו אחריותו, רצינותו ואהבתו לטקסט, ביטוי לאותה רוח שהוא כמחנך מבקש לעורר בתלמידיו. לעולם יהיו השאלות שמציב החוקר לטקסט עדות לשאלות ולאתגרים שהטקסט מציב בפני המחנך. השיח המחקרי והחינוכי של שביד הוא לעולם גם שיח פילוסופי, המציב אותו ואת קהלו לפני אלוהים ואדם, ותובע לשאול את שאלות היסוד הרבות המתחדשות תדיר בחיינו: הזהות היהודית והאמונה, היחס שבין הקיום היהודי הייחודי ובין השותפות האנושית האוניברסלית, הציונות ויהדות התפוצות, הצדק החברתי והמחשבה הלאומית, החינוך והמאבק לשוויון, ועוד ועוד. לשלושה תחומי חיים אלה מוקדש ספר יובל זה, המוגש לאליעזר שביד במלאת לו שבעים וחמש שנה. עניינו של המדור הראשון הוא ניתוח, ביקורת ובחינה של הגותו של בעל היובל. במדור השני עולות שורה של סוגיות הכרוכות במעמד התרבותי והחינוכי הנקנה לחקר התרבות היהודית בכלל, ולחקר ההגות שתרבות זו יצרה בפרט. בשני המדורים האחרונים נדונות סוגיות מחקריות ופילוסופיות המעוגנות בלאומיות היהודית ובהגות היהודית בעת החדשה. בכך מבקש הספר לא רק לכבד את שביד ולהביע את האהבה וההערכה שכותבי המאמרים חשים כלפיו, אלא גם להוסיף ולפלס נתיבי רוח חדשים. ראשיתו של ספר יובל זה לפני שבע שנים, ביום עיון שערכו החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, שהייתה ביתו המחקרי של שביד שנים רבות, ו'המסגרת למחשבה ולזהות יהודית בזמננו' שבמכון ון ליר בירושלים, אשר שביד יזם והנהיג שנים לא מעטות וגם היא שימשה לו בית ליצירה תרבותית וחברתית רבת-ערך. ביום עיון זה, שנערך במסגרת הכנסים השנתיים של החוגים למחשבת ישראל, ביקשנו לבחון היבטים מתודולוגיים ותרבותיים שונים הכרוכים בחקר המחשבה והתרבות היהודית, נושא שאנו ממעטים על פי רוב להיזקק לו. ההרצאות שנישאו בכנם זה משמשות בסיס לרבים ממאמרי הספר, אבל בשנות הכינוס והעבודה הצטרפו רבים מידידיו, תלמידיו ומוקיריו של שביד ותרמו מחילם בתחומים שונים. רחל אליאור - הדיבוק: בין העולם הנגלה לעולם הנסתר: קולות מדברים, עולמות שותקים וקולות מושתקים בנימין בראון - דוקטרינת 'דעת תורה': שלושה שלבים משה חלמיש - קבלה והלכה: השתקפותן בפסיקה של אחד מגדולי החכמים במאה העשרים עינת רמון - 'אם כל חי': לשונו הדתית של אהרן דוד גורדון יהוידע עמיר - 'לפיכך נברא אדם יחידי': פרטיקולריזם ואוניברסליזם בפילוסופיית הדת של הרמן כהן רבקה הורביץ - האתיקה והמחשבה האקסיסטנציאליסטית גרשון שקד - סיזיפוס ואהסוורוס: הסינדרום הסיזיפי ו'הנעדר' של פרנץ קפקא תמר רוס - היבטים פמיניסטיים בתפיסתו האוטופית של הראי"ה קוק יהונתן גארב - מושג הכוח בחוגו של הראי"ה קוק יונתן מאיר - 'תשוקתן של נשמות אל השכינה': בירור מסכת הקשרים בין הראי"ה קוק להלל צייטלין ויוסף חיים ברנר משה אידל - אברהם אבולעפיה, גרשם שלום ור' דוד כהן ('הנזיר') על הנבואה ארנולד אייזן - נבואה כ'ווקאציה': פרספקטיבות חדשות על מחשבתו ופעילותו של הרב אברהם יהושע השל אפרים מאיר - 'אשמה' ו'אחריות' כמאפיינים של האדם המשיב בהגותו של עמנואל לוינס שלום רוזנברג - שואה: לקח, הסבר, משמעות גרשון גרינברג - עמלק בתקופת השואה: מחשבה יהודית אורתודוקסית