במשך כשלושים שנה ליווה יורם ברונובסקי את חיי התרבות בישראל. כתיבתו היתה פולמוסית, ובחמש השנים שחלפו מאז מותו (9.4.2001) רבו המתגעגעים לרוחב דעתו, לאנינותו ולניסוחיו. גישתו היא גישת מאהב-מבקר המבקש להציג את הספרות העברית החדשה על כל רוחבה ועומקה ההיסטורי. בכתיבתו מתייחס ברונובסקי למגוון הרחב של דמויות ­– הן לדמויות הגדולות והן לדמויות-שוליים. ביקורת תהיֶה מכנס בתוכו מבחר ממאמריו-מסותיו של ברונובסקי שהופיעו בעתונות העברית, שקריאה בהן מאפשרת מפגש מחודש ומאתגר עם איש-תרבות גדול שהתהלך בתוכנו. עוד ראו בהוצאת כרמל החיים וכל קסמם הרע – דפי יומן 1971-1988 (2002); מכתבים מדומים – מסעות, מפגשים, דיוקנאות ופולמוסים במחוזות התרבות (2002).

פרננדו פסואה (1888-1935) הוא אחד מגדולי המשוררים, הסופרים והוגי הדעות במאה העשרים. פסואה הוא גם היוצר הפורטוגלי המפורסם ביותר מחוץ לגבולות ארצו. מהחלון הגבוה ביותר הוא ספרו השלישי הרואה אור בעברית. קדמו לו "כל חלומות העולם" בתרגום פרנסישקו דה קושטה ריש ויורם ברונובסקי (הוצאת כרמל, 1993), ו"ספר אי הנחת" בתרגום יורם מלצר (הוצאת בבל, 2000). מהחלון הגבוה ביותר הוא ספר הכולל את כל שירי אלברטו קאירו, אשר לצד ריקרדו ריש ואלורו דה קמפוש הנו אחת משלוש הדמויות המרכזיות במאגר המשוררים הבדויים שיצר פרננדו פסואה כדי לתת פתחון פה לקולותיהם הייחודיים של יוצרים מדומים. שירת אלברטו קאירו, מורם של שני המשוררים הקודמים ושל פסואה עצמו, היא שירת הטבע הכותב את עצמו, ויוצרה מוצג בד בבד כאדם חסר חינוך פורמאלי וכחכם קדמון.

"לוק לא היה הראשון שכתב בזכות הסובלנות הדתית. אולם פנייתו הייתה הנרגשת ביותר, הישירה ביותר ובעלת העצמה הרבה ביותר… איגרתו של לוק הניעה את הדורות הבאים לאמץ לעצמם את רוח הסובלנות בענייני הדת. היא עדיין מהווה חלק מהותי של האידאל הדמוקרטי הליברלי וחורגת מעבר לזמן חיבורה." 'האנציקלופדיה לפילוסופיה', לונדון וניו יורק 1967. "לשתי האיגרות על הסובלנות הדתית חשיבות רבה מבחינה היסטורית שכן הייתה להן בשעתן תהודה גדולה והן השפיעו השפעה ניכרת על שניים מענקי הדור ההוא: ברוך שפינוזה ופייר בייל. חשיבותן אינה היסטורית בלבד והן מאירות פנים אחדות מן המכלול המורכב והסבוך של סוגיית הסובלנות… דיונו הבהיר, המרוכז והקריא, החריף והאירוני לעתים, והסובלני תמיד, של לוק מעורר אותנו לעיון מחודש בזכות הסובלנות הדתית על סוגיה, שהיא גם סוגיה מרכזית מאוד לחיינו, בעיקר בעיר ירושלים שבה התפרסם לראשונה תרגום זה." יעקב גולומב, 'פתח דבר' "אם כי לא בחל ברשמים רטוריים, לוק שאף בעיקר להשיג 'סדר ובהירות'. כתוצאה מכך, לשון ה'איגרת' הולמת את התנגדותו של מחברה ל'להט תאולוגי' ואת אמונתו המוצהרת ש'השיטה היחידה הנכונה להפיץ את האמת היא לצרף למשקל הטיעונים השכליים את האנושיות ואת הרצון הטוב." ריימונד קליבנסקי, 'הקדמה' (עמ' 35)