את הביוגרפיה של ויגוטסקי ניתן לחלק לשתי תקופות; הראשונה מלידתו בשנת
1896 עד שנת 1924 שבה הופיע לראשונה כדמות אינטלקטואלית חשובה בברה''מ
והשניה מ1924- ועד מותו בשנת 1934.
לב סמיונוביץ' ויגוטסקי נולד בשנת 1896 בבלורוסיה. אביו סמיון לבוביץ' ויגוטסקי (1869-1931) היה פקיד בנק, ואמו, צציליה מויסייבנה (1874-1935)
קיבלה השכלה של מורה וידעה גרמנית וצרפתית. ויגוטסקי היה חלק ממשפחה
גדולה – 8 ילדים. בכיתות ד'- ה' הוא נבחר כיושב ראש של חוג, אותו ארגנה אחותו, ובו נידונו נושאים מגוונים ביותר: "מהי היסטוריה?", "מדע או אומנות?", "האם יש מטרה להיסטוריה?", "מהו תפקיד האישיות בהיסטוריה?" וכו'. ויגוטסקי זכה בילדותו בכינוי "הפרופסור הקטן". לפני גיל 13 ויגוטסקי עברהכנה מלאה לבר-מצווה, ולמד עברית.
הוא התקבל לפקולטת רפואה באוניברסיטת מוסקבה, עבר למשפטים וסיים ב1917-. במקביל הוא למד באוניברסיטה עממית על שם שנבסקי, שם עסק בפילוסופיה, ספרות, פסיכולוגיה וכו'.
אחרי חזרתו לגומל עד שנת 1924 פעילותו התרכזה בשני תחומים: בהוראה ובתרבות. הוא ארגן מעבדה פסיכולוגית לצורך הדגמות בלימוד הפסיכולוגיה, ושם ביצע את ניסוייו הפסיכולוגיים הראשונים. בתחום התרבות הוא היה אחראי להזמנת קבוצות ואומנים אל העיר וכתב ביקורות רבות לעיתונות המקומית, כולל סקירות על הופעות של התאטרון היהודי.
ב1916-1917- פרסם חמשה מאמרים ב עיתון יהודי בשפה הרוסית "נובוי פות" (דרך חדשה) והאחרון בינם "עבדים היינו" על גורלו של העם היהודי בגולה והאתגר בעקבות המהפכה.
נקודת המפנה בחייו התרחשה כאשר הופיע ב1924- בכנס הנוירופיזיולוגי הכלל –
רוסי השני, שם הרצה על "שיטות מחקר רפלקסולוגיות ופסיכולוגיות".
ב1925- סיים את הדוקטורט שלו – "פסיכולוגיה של אומנות". זמן קצר לאחר הגעתו למוסקבה הצטרפו אליו כסטודנטים ועמיתים במכון לחקר הפסיכולוגיה אלכסנדר
רומנוביץ' לוריא (1902-1977) ואלכסי ניקולאיביץ' לאונטייב (1904-1979).
ויגוטסקי ראה שתי מטרות עיקריות בעבודתו:
1. הוא רצה לנסח מחדש את התיאוריה הפסיכולוגית לפי עקרונות המרקסיזם.
2. לפתח דרכים יעילות להתמודדות עם בעיות מעשיות המוניות בברה"מ. מעל לכל התעניין בפסיכולוגיה של החינוך והחינוך המיוחד. ב1925- החל לארגן את המעבדה לחקר התפתחות פתולוגית במוסקבה.
שנת 1931 כמה מעמיתיו, ביניהם לוריא, לאונטייב, בוז'וביץ' וזפורוז'ץ עברו לחרקוב והצטרפו לגלפרין וזינצ'נקו, שכבר חייו שם. ויגוטסקי עצמו לא עבר לשם, אך ביקר אצל עמיתיו.
בין השנים 1931 1934- הוא כתב מאמרים וספרים בקצב הולך וגובר, בין עבודותיו העיקריות בשנים אלו הם: "חשיבה ודיבור" (1934), "היסטוריית ההתפתחות של התפקודים הפסיכולוגיים הגבוהים" (1931), ו"הרצאות על פסיכולוגיה" (1932).
בשנים האחרונות לחייו נהיו התקפות השחפת תקופות וחזקות יותר. באביב 1934 מצבו הבריאותי הידרדר, הוא סירב להתאשפז בבית-חולים בשל עבודתו, ולבסוף ביוני 1934 קיבל התקף חמור ואושפז. הוא מת 9 ימים לאחר מכן.