הוויכוח על עתידם של השטחים, ההתנחלויות והיחסים עם הפלשתינים מעסיק את החברה הישראלית למן שנות השבעים של המאה העשרים יותר מכל נושא אחר, והתנועות הפוליטיות גוש אמונים ושלום עכשיו מילאו תפקיד חשוב בשיח בנושאים אלו. בספר נבחנים האמצעים ששימשו כל אחת משתי התנועות בניסיונן לעצב את דימוי השטחים כ'שלנו' או 'לא שלנו'. בתוך כך מודגש תפקידו של זיכרון קולקטיבי בהפיכת המרחב לעתיר ערך ומשמעות, למשל כפי שהוא מתבטא בטקסים, בהנצחות, במחקרים מדעיים ובדימויי האויב. פרקים בספר מיוחדים להתנחלויות היהודיות בחברון ובעפרה מכאן ולהנצחת אמיל גרינצוויג ולשינוי במעמדו של הצבא בקרב תומכי שלום עכשיו מכאן. הסיכום בוחן את מעמדן של ההתנחלויות כיום, לאחר שהסכמי אוסלו ואנתפאדת אל-אקצה איימו לנתקן מן החזון שעמד בבסיס הקמתן.