הספר מציג תמונה מקיפה ומגובשת על התפתחות התיאוריה הסוציולוגית בהווה ועל כיווני ההתפתחות האפשריים שלה בעתיד. היבטים אלה נידונים בזיקה לכמה גורמים: הדימוי העצמי של הסוציולוגים, המסורת האינטלקטואלית הרחבה יותר, מבנה הקהילה הסוציולוגית והמגמות העיקריות שאפיינו את התפתחותה של התיאוריה הסוציולוגית בעבר. הספר גם דן באפשרויות המפגש בין מודלים מסבירים שונים של הסדר החברתי וכן בקשר שבין מודלים אלה ובין התחומים העיקריים של המחקר הסוציולוגי. היבט נוסף שהספר מתייחס אליו הוא הסיבות לנטייתם של הסוציולוגים לראות את הדיסציפלינה שלהם כנתונה במצב של משבר; בקשר לכך נעשה ניסיון להוכיח שתחושת המשבר קשורה, תכופות, הרבה יותר לדימוי העצמי של הסוציולוגים ולמבנה הקהילה הסוציולוגית, מאשר לתכנים האינטלקטואלים של הסוציולוגיה. הצירוף היחיד במינו של דיון בכל הנושאים הללו מקנה לספר ערך רב בעבור הסוציולוג, האנתרופולוג, הסטודנט והציבור הרחב המגלה עניין במדעי החברה. הספר מעורר למחשבה ומשמש מקור ביקורתי ומאלף לתולדותיה של הסוציולוגיה.