קסומה ובלתי מושגת, כמעין מאקונדו אגדית, שוכנת לה ירושלים בראש הרי האנדים, יותר ירושלים של מעלה מאשר ירושלים של מטה - עיר הזויה, חלומית, רומנטית ולא לגמרי ממשית, כזו שמתהלכים בה ישראלים שהם ממשיכיו הנאמנים והמובהקים ביותר של העברי הקדמון ושל הצלוב. כזו היא ירושלים המשתקפת מסיפוריהם, שיריהם ורשימותיהם של בכירי סופריה ומשורריה של אקוודור, שהתקבצו מעל דפי האסופה "ירושלים של האנדים" כדי לכתוב את רשמיהם הספרותיים מה"טיירה סנטה", ארץ הקודש, ובעיקר מעיר הקודש. בפרפרזה על גבריאל גרסיה מארקס ו"מאה שנים של בדידות" שלו, היוצרים האקוודורים כותבים על אלפי שנות הבדידות של ירושלים והם מנסים לחלצה, בגעגועיהם, מבדידותה. כמדומני, שטרם ראה אור בארץ ובעברית ספר כזה – שבו טובי היוצרים של עם אחר כותבים כולם באמפתיה ובאהבה על ירושלים, כפי שאולי קראו עליה בספר התנ"ך. אספנו, המשורר האקוודורי הנודע, חוליו פאסוס ואנוכי, יצירות לא רק של סופרים ומשוררים אקוודורים בכירים אלא גם של אישי ציבור, ביניהם שר החינוך של אקוודור, נשיא המדינה לשעבר ומספר שרים לשעבר. מבחינה זו, מדובר באסופה ייחודית שהיא מעין המשך של ספרות המסע הצליינית שנכתבה בעבר על ארץ הקודש, ספרות שאפשר למצוא לה הד גם בסיפורים אלה. מדובר אפוא בספרות הטעונה באווירה רליגיוזית, שכמו מבקשת ליצור זיקה בין שני העמים ושתי הדתות, הנצרות והיהדות, ומשתמשת בתנופה בסמלים של שתיהן, כשהיא מעבירה אותם דרך הפריזמה של הספרות הלטינית, הנעה על החבל הדק שבין מציאות לפנטסיה.

מהן השלכות הליך ההתנתקות על יחסי צבא-חברה בישראל? מהי השפעת התהליך על יחסי דת ומדינה בישראל? כיצד הוצג מהלך ההתנתקות בשיח התקשורתי והציבורי? מהן השלכות תוכנית ההתנתקות על התרבות והפסיכולוגיה הלאומית? מה העיד יישום התכנית על יחסי משפט, פוליטיקה ומדיניות ציבורית בישראל? שלל התפתחויות חברתיות ופוליטיות התרחשו בצל ההתנתקות. אלו מוארים במאמרי הקובץ המנתחים את השפעות תהליך ההתנתקות על החברה הישראלית בשישה שערים: ישראל ורצועת עזה - היסטוריה אסטרטגיה ופוליטיקה; הפסיכולוגיה הפוליטית של ההתנתקות והחברה הדתית; תכנית ההתנתקות והזירה המשפטית; כרונולוגיה של ההתנתקות.

הנובלה מסע סנטימנטלי קצר היא ממיטב יצירותיו של איטלו סבבו, שחיבר אותה אחרי פרסום הרומן האחרון שלו "תודעתו של זנו" (1923) אך לא זכה להוציאה לאור בחייו. זו נובלה בלתי-גמורה ועם זאת מושלמת מבחינת התפתחותה העלילתית ויצוג עולם הדמיונות, הרגשות והרעיונות האופייני לסופר הגדול מטרייסטה. היא מוגללת את סיפור הנסיעה ברכבת של ג´קומו אגיוס, זקן נבון ואירוני, חולמני ומעשי כאחד. הנסיעה היא אכן קצרה (רק כחצי יום והלילה של אחריו), אך בשעות אלו יוצא אגיוס להרבה מסעות פנימיים, בחינת מסע-בתוך-מסע, עד שנסיעתו מתפרשת גם כמטפורה של החיים עצמם, מנקודת ההתחלה המלאה ציפיות בתחנת מילנו ועד לאכזבה ולתסכול המר בכניסה לתחנת טרייסטה. בנובלה מבריקה זו גלומות כל סגולותיו הספרותיות הייחודיות של סבבו בשנותיו האחרונות: ההומור, הסגנון הישיר המעורטל מקישוטיות, המבט המפוקח, המשועשע והסלחני אל האדם וחולשותיו. איטאלו סבבו (שם-עט של אטורה שמיץ) נולד בטרייסטה ב-1861 ומת ב-1928. פרסם בחייו שלושה רומנים: "חיים" (1892), "זקנה" (1898; י"ל בעברית בהוצאת כרמל, 2006) ו"תודעתו של זנו" (1923; י"ל בעברית בהוצאת כרמל, 1988), ורק בסוף ימיו זכה להכרה בינלאומית כאחד מגדולי המספרים האיטלקים המודרנים, בעזרת ידידו ג´ימס ג´ויס, שהיה בן קוראיו ומעריציו הראשונים.

כל אישה היא סיפור. 12 סיפורים העוסקים במצבי חיים ובמשברים בחיי נשים שונות. כיצד הן מתמודדות ויוצאות לדרך חדשה? מה קורה לאלן, עובדת זרה מהפיליפינים, המחכה בשדה התעופה למעבידה ולא יודעת מה צפוי לה? איך מתמודדת אישה צעירה מובטלת, אם לשניים, עם המצב הכלכלי שהוחמר? מה משך צעירה תל-אביבית לדירה מסוימת בירושלים? האם תעמוד הלנה בפיתוי ותנצל את סכום הכסף הגדול שנפל בחיקה באקראי? אישה - סיפור הוא ספרה השלישי של המחברת בת-שבע קראוס ילידת ירושלים. הספר הראשון, כנף מחסה , ראה אור בשנת 2004 בהוצאת סער, תל-אביב. הספר צדפים מהר המנוחות ראה אור בשנת 2006 בהוצאת כרמל, ירושלים.

הפסיכולוגיה בת זמננו לומדת מהספרות על עמקי נפש האדם ושופכת אור מחודש על תהליכים אלה. המאמרים שכונסו בספר זה עוסקים בחקר יצירות מהספרות העברית והכללית, וכן מסות על הסמל והדימוי, השירה והאמנות, בסיוע המבט של פסיכולוגיית המעמקים של יונג. השלם ושברו הוא השלם המכיל את שבריו וגם השלם ופשרו. מר מאני מוריד את כל כובעיו בפני הפרשנות שלך... האופציה היונגיאנית היא פחות לוחצת על הטקסט מזו הפרוידיאנית ודווקא מטפלת ברכות ובפתיחות בטקסט. (א.ב. יהושע) שמחתי לקבל את מאמריך המצוינים מאירי העיניים והמשמעותיים כל כך. מאמריך עמוקים ומקיפים ועשירים - בבחינת עולם ומלואו. למדתי המון ממאמר אחד שלך יותר מאשר ממאמרים רבים אחרים: יונג, קבלה, אלכימיה, מקומו של האיד, ספרות, נפש, אינסוף משמעויות. הספר בעל השם האוקסימורוני ´השלם ושברו´ יהיה בטח יצירת מופת. (פרופ´ ניצה בן דב) המאמר של רות נצר על ´שורשי אויר´ הוא מהמיטב שנכתב על ספרי זה... אהבתי במיוחד את מאמריה החשובים על ספריו של פטריק וייט. (רות אלמוג) רות נצר היא פסיכולוגית קלינית-יונגיאנית בכירה, עוסקת בפסיכותרפיה ומלמדת במכללת סמינר הקבוצים. כמו כן עוסקת במחקר ובקורת ספרות, באמנות ושירה. ספריה הקודמים - שמונה ספרי שירה, עליהם זכתה בארבעה פרסים ספרותיים, ושני ספרי עיון - המסע אל העצמי וקלפי הטארוט במעגל החיים ובתרפיה (מודן).

בין עונג למוות דן בסיפורי קפקא מנקודת מבט שבאמצעותה ניתן להתגבר על מגבלותיה של השיטה הספרותית-לשונית ולפרוץ לעבר תהליכים והתנסויות סמויים מן העין. בין עונג למוות מרחיב אפוא את גבולות הדיון הספרותי, בוחן את תרומותיהם של הוגים שונים ומחדד הערכות שהעלה המחבר ביחס לייחודה ולמקומה של יצירת קפקא. אולם כשם שאין לחפש בו כל יומרה לאמירה סופית על אודות יצירה זו, אף שיש בו ניסיון להסיק מסקנות כלל-ספרותיות, כך הוא בשום פנים ואופן איננו "מחקר בפסיכולוגיה" של קפקא. לעומת זאת, זהו ספר המבקש להתמודד עם מגוון יחסי הגומלין שבין הכותב ללא-מודע שלו, על יסוד הכתובים ובאמצעות ניתוחן של תבניות הבעתו ותבניות חשיבתו. על כן הגישה הנקוטה בו היא מערכתית ובין-תחומית במוצהר, בהתבססות על מושגי תשתית ודימויי תשתית. אבנר להב, ש בין עונג למוות הוא ספרו הראשון, היה בעבר מורה לספרות וללשון וגם עיתונאי בשפה הצרפתית. הוא פרסם מגוון מאמרי ביקורת ופרשנות בענייני ספרות (בעיקר) ואמנות, במוספים לספרות ובכתבי עת שונים. כיום הוא מתמסר לתרגום עיוני לעברית ובייחוד לתרגום ההגות הצרפתית בת-זמננו. השנה עתיד לראות אור בתרגומו, בהוצאת כרמל, ספרו הראשון בעברית של אנדרה גלוקסמן, שיח השנאה .

זִקנה הוא רומן על גבר במיטב שנותיו המתאהב נואשות בנערה יפה, קלת-דעת וצינית. הגיבור, הסופר הכושל אמיליו ברנטאני, איש זקן ברוחו על אף גילו הצעיר יחסית (ומכאן שמו של הספר, המתעתע משהו), אינו עומד בקסמיה של אנג'יולינה, "פאם פטאל" בורה והמונית, אך לא פחות מסוכנת מרעותיה האציליות ביותר, ואילו אחותו עמליה מתאהבת בפסל סטפאנו באלי, ידידו של אמיליו, רודף-שמלות שרמנטי אך נהנתן ואנוכי. הרומן, יצירתו המגובשת ביותר של סבבו, מתאר בלשון יבשה ועניינית – ויחד עם זאת מהולה באירוניה דקה – את כישלונן של שתי אהבות בלתי-אפשריות אלו. בלי סטיות לכאן ולכאן, בזרימה קצבית ומדודה של אירועים המשתלשלים זה מזה בהיגיון אכזרי, מוביל הסופר את שני האחים לתבוסתם. עמליה מתה אחרי שאיבדה את שפיותה, ואילו אמיליו נאלץ לבסוף לעזוב את אהובתו הכזבנית, ולהסתגר לצמיתות בתוך עולם של הונאה עצמית וחוסר מעש. הספר, הנע בין נימות טרגיות לתיאור גרוטסקי ולהומור, והמציג תמונה בלתי-נשכחת של טרייסטה בשלהי המאה התשע-עשרה, הוא בין היצירות החשובות והמרתקות של הסיפורת האיטלקית המודרנית.