'זרמים בהיסטוריוגרפיה של המזרח התיכון', הוא תולדה של הכינוס העשרים וארבעה של החברה המזרחית הישראלית, אשר נערך באוניברסיטת תל אביב בשנת 2000 ועניינו היסטוריוגרפיה מזרח תיכונית. המאמרים בכרך מדגישים שתי תופעות שהתרחשו בעשורים האחרונים בהיסטוריוגרפיה המזרחנית: התרחבות גרעין המחקר, שהתמקד במדינות ערב ובעיקר באזור הסהר הפורה ומצרים, לפריפריה המזרח תיכונית; ושימוש הולך וגובר במונחים ובתאוריות מתחומי מדעי החברה.
עשרת המאמרים, פרי עטם של חוקרים מן הקהילה המזרחנית הארצית, עוסקים בביקורת ספרו של אדוארד סעיד, 'אוריינטליזם', ובהיסטוריוגרפיה של סוריה במאה התשע עשרה, ומצרים, סודאן, המפרץ הערבי, הבלקן ומרכז אסיה במאה העשרים. מאמר אחר מנתח מן ההיבט האנתרופולוגי את העליה לרגל של מוסלמים לקבר נבי רובין, ומאמר נוסף מנסה לבחון מחדש את ההיסטוריוגרפיה של הסכסוך הישראלי-ערבי באמצעות ניתוח תדמיתו של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר בקרב מקבלי ההחלטות בישראל.
בכרך מתפרסמים גם הרצאותיהם של חוקרים ביום עיון שהתקיים לרגל צאת ספרו של א"ב יהושע, 'הכלה המשחררת', הקושרים באופן יוצא דופן בין מזרחנות לבין ספרות. תחת הכותרת: 'המזרחנות והאקדמיה: כבולים או משוחררים?' מספקים החוקרים אמנון כהן, אהרן ליש, עמנואל סיון, יהודית רונן, יעקב בר-סימן-טוב ומנחם מילסון, כמו גם א"ב יהושע עצמו, הצצה מרתקת על הקשר בין 'הכלה המשחררת' לשנותיה הראשונות של המזרחנות הישראלית והחברה המזרחית הישראלית, שאביו של הסופר, המזרחן יעקב יהושע, היה אחד ממזכירי הכבוד שלה.
