מזה מאה ועשרים שנה הולכת ונבראת בארץ ישראל תרבות ישראלית. מה היא תרבות זו? הניתן בכלל לדבר על תרבות אחת? האם מה שנוצר בארץ המזרחית הקטנה הזאת בתחום התרבות שייך עדיין למורשת היהודית?
רבנים חרדיים רואים בתרבות ישראל החדשה ריקנות חסרת משקל. את החברה הישראלית המקיימת אותה הם מדמים בדרשותיהם לעגלה ריקה, שצריכה לפנות את הדרך לעגלת האורתודוקסיה הטעונה תורה ומצוות. מבקרים חדי לשון ובעלי תאוריות חובקות עולם טוענים כי אין לנו בארץ אלא הוויה מומצאת, מקסם שווא שפוליטיקאים בדו מלבם וכפו בכוח השלטון על שורת מיעוטים מקופחים. לשיטתם של אלה ביקשו העסקנים הציוניים למחוק את התרבות האותנטית של מגזרים שלמים בחברה והקימו ממסדים שמרניים ומדכאים שכל מטרתם להנציח את הבדיה התרבותית.
העגלה המלאה הוא קובץ מחקרים המציג את התרבות הישראלית כיצירה היסטורית עשירה, חיה ותוססת, יצירה המשקפת הוויה מלאת ניגודים, עתירת השפעות ולמודת מאבקים שצמחה במפגשיהן של קבוצות מהגרים ועוצבה בין האידאולוגיה לספונטניות. הזמר העברי, החזנות הישראלית, צורתם של גגות הבתים במושבות, התנ"ך, הצבא – אלו ועוד תחומים רבים הם בין הנושאים הנידונים בספר ומאירים את מורכבותה ואת חיוניותה של התרבות הישראלית.
ערוץ 33, "על המדף", שעה: 20:57, תאריך: 22 ביולי 2004, מגיש: יורם מלצר, נועה מנהיים
נועה מנהיים: "העגלה המלאה" של פרופ' ישראל ברטל מלאה בעצם בכל אותם מרכיבים שמציירים את דמותו של העברי החדש. מהם אותם המרכיבים? במה היא מלאה? יורם מלצר: העגלה הזאת מלאה בעצם בכל מיני דברים שונים סותרים מנוגדים זה לזה. קצת מורשת קצת חדשנות קצת שלילה, הרבה חיוב, נוף, פוליטיקה צבא מין כל מה שאת רוצה. נועה מנהיים: אתה יכול לתת לנו דוגמאות יותר ספציפיות? יורם מלצר: ובכן, כידוע בדרך כלל במדינת ישראל כל דבר הוא פוליטי. הספר הזה הוא בעצם ניסיון להראות שהתרבות הישראליות היא הרחק הרחק מעבר לאופק הבנתם של פוליטיקאים ובין היתר אנחנו מראים בספר הזה כיצד הביטוי העגלה המלאה שהוא בעצם דבר שמיוחס לרב חרדי ידוע שבו הוא התייחס לתרבות הישראלית המודרנית הוא בעצם ההפך, העגלה המלאה היא כנראה בצד החילוני, בצד הציוני בצד הלאומי. פרופ' ישראל ברטל: אבל הספר הזה לא בא להתנצל, הוא בא לתקן. למשל כשמדובר בבניה של לשון, זה לא לעומת, יש פה הישג גדול מאד, נבנתה שפה עברית מודרנית שבה עושים הכל ובמובן הזה זה חלק מנירמול העם ונירמול העם זה מילוי העגלה. יורם מלצר: ללא ספק, אין רצוני לומר שהעגלה היהודית לא היתה מלאה קודם. פשוט הורידו כמה דברים ושמו במקומם דברים אחרים. אולי בצורה קצת יותר מבודחת הורידו מטען החליפו חלק ממנו ושמו אותו בחזרה בתוך העגלה. אין כאן שום התנצלות. נהפוך הוא הספר זה בעצם עוסק בתופעה שמשום מה מותקפת מכל הצדדים. שונאי ישראל, חרדים למינהם, כל מיני קבוצות שלכל אחת יש מה להגיד על התרבות הישראלית ודווקא הנורמלי שבספר הזה הוא שהוא איננו ספר מתנצל, הוא מתאר הוא בודק הוא בוחן הוא מציג הוא מציע. נועה מנהיים: והעגלה המתנדנדת הזאתי של העבריות החדשה החילונית האם היא מאוזנת אל מה שהיא עומדת מולו בעצם? יורם מלצר: אמר כבר מי שאמר שאיזון תלוי בעיניו של המתבונן. מי אמר בכלל שתרבות צריכה להיות מאוזנת? אנחנו לא סוציולוגים, אנחנו, אלה שעשו את הספר רובם ככולם הם היסטוריונים ולכן איננו עוסקים לא באיזון ולא בחוסר איזון ולא בחוסר איזון אלא בהצגת המצאי, בהבנת מקורותיו ובראיית תוצאותיו. פרופ' ישראל ברטל: אחד הדברים בהקשר הזה של לא סוציולוגים יש בארץ הזו מסורת לא קצרה של נסיון לעצב תרבות או להכתיב תרבות או להחליט מה טוב בתרבות, העמדה שלכם היא עמדה מהקצה השני, עמדה תיאורית. יורם מלצר: ללא ספק אבל רצוני לומר שאחת התופעות המרכזיות שמתוארת במחקרים שבספר הזה היא בדיוק העניין הזה של נסיון נועז אפילו פתטי לעצב תרבות. אין שום ספק שראשוני הלאומיות היהודית המודרנית רצו לעצב תרבות עברית חדשה. הספר הזה מראה כיצד התרבות הזאת נוצרה במאבק בין הנסיון לעצב לבין הספונטני.
