פיוטי הסליחות של אשכנז
וצרפת משקפים לא מעט את רוח תקופתם והם ביטוי אותנטי לרגשותיהם של הקהילות תחת
השלטון הנוצרי. פיוטי הסליחות בימי הביניים לא נאמרו בקביעות, ולכן יכלו הפייטנים
לכתוב פיוטי סליחות רבים ולחדש בכך את אוסף הסליחות שעמד לבחירת החזן. רק מעט
מפיוטי הסליחות נקלטו ונדפסו במנהגי התפילה הידועים (מנהג פולין ומנהג ליטא).
באוסף שלפנינו נדפסים לראשונה למעלה מ-350 פיוטים, אשר לוקטו מכתבי יד אשכנזיים
וצרפתיים בידי דניאל גולדשמידט. נכדו, אברהם פרנקל, הוסיף להם ביאור קצר. בסוף הספר בא נספח מחקרי
המסביר את דרך ייחוס הפיוטים למחבריהם.
