פיוטי הסליחות של אשכנז וצרפת משקפים לא מעט את רוח תקופתם והם ביטוי אותנטי לרגשותיהם של הקהילות תחת השלטון הנוצרי. פיוטי הסליחות בימי הביניים לא נאמרו בקביעות, ולכן יכלו הפייטנים לכתוב פיוטי סליחות רבים ולחדש בכך את אוסף הסליחות שעמד לבחירת החזן. רק מעט מפיוטי הסליחות נקלטו ונדפסו במנהגי התפילה הידועים (מנהג פולין ומנהג ליטא). באוסף שלפנינו נדפסים לראשונה למעלה מ-350 פיוטים, אשר לוקטו מכתבי יד אשכנזיים וצרפתיים בידי דניאל גולדשמידט . נכדו, אברהם פרנקל, הוסיף להם ביאור קצר. בסוף הספר בא נספח מחקרי המסביר את דרך ייחוס הפיוטים למחבריהם.

בספר זה כונסו המאמרים על תפילה ופיוט פירסם ד"ר דניאל גולדשמידט בכתבי עת ובקבצים שונים. לא הוכנסו כאן המבואות שכתב לספרים שההדיר (הגדה של פסח, סליחות, קינות, מחזור לימים נוראים וסדר רב עמרם גאון). גם כמה רשימות קצרות, שפירסם לעת מצוא, לא קובצו בספר. בראש הספר הובא מאמרו של פרופ' א"א אורבך, ידידו של המחבר, שנכתב בשביל הספר כנה לאחר פטירתו של המחבר (המאמר ראה אור גם באנגלית בשנתון מכון ליאו בק מס' 19 [1974]). המאמרים מובאים, בדרך כלל, ככתיבתם וכפרסומם הראשון. דרכי הבאת מראי המקום והכתיב אוחדו על-פי הנהוג בשנים האחרונות וכן תוקנו – במידת האפשר – טעויות דפוס שנפלו בהדפסה הראשונה. המאמר האחרון, "מחקר הליטורגיה היהודית בגרמניה", חורג במקצת מן המסגרת של הספר. לאחר שואת אירופה, מסכם המאמר את תרומתם המיוחדת של יהודי גרמניה במחקר הליטורגיה היהודית (הוא נתפרסם, לפי הזמנת ראשי מכון ליאו בק, בשנתון מס' 2 [1957]). הנושא חייב את המחבר לחד-צדדיות מסוימת והוא עצמו מתנצל עליה, אם עם זאת מבטא המאמר, במידה רבה, את ה"אני מאמין" של המחבר על דרכי המחקר של הליטורגיה היהודית ולכן סבורים אנו שמקומו בספר זה. לספר צורפה רשימה ביבליוגראפית של חיבור ד"ר גולדשמידט שנתפרסמה על-ידי נפתלי בן מנחם ב'קרית ספר' כרך מח (תשל"ג) והיא יועדה בשעתה גם לספר זה. הביבליוגראפיה מובאת כאן בשינויים קטעים ועם קצת השלמות. כמו כן צורפו מפתחות בנושאי תפילה ופיוט אשר בוודאי יקלו על המעיין למצוא את מבוקשו. נכדיו של המחבר עזרו הרבה בהכנת המפתחות.