האסופה המקראית: תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים

בספר זה, שהוא חלקו השני של המחקר, נידון השלב הראשון של הקאנוניזציה של המקרא בהתגלמותה ההיסטורית. ראשיתה האידאית נעוצה בהופעת המקור הדבטרונומי (ס"ד), המקיף את רובו של ספר דברים והונח ביסוד הרפורמה הפולחנית של המלך יאשיהו. אלא שבאותה שעה עדיין היה הקאנון בגדר אידאה בלבד ולא גיבוש ספרותי. סמכותו המופלגת של ס"ד נשענה על האמונה, שמקור זה קשור בברית מיוחדת שכרת ה' לישראל בארץ מואב, כארבעים שנה לאחר מעמד הר חורב. בשפעתו של מקור זה, ורק לאחר חורבן ירושלים, נולדה האסכולה הדבטרונומיסטית. פריה הספרותי של זו הוא החיבור המקיף את ספרי יהושע-מלכים ובראשו 'ספר התורה', שהמגילות והקטעים הדבטרונומיים קובצו בו. זה היה גיבוש קאנוני ראשון ביהדות ומלכתחילה הייתה התורה חלק ממנו, חלק עיקרי.
לאחר מכן צורפו לתורה מקורות קדומים אף יותר מס"ד ולאחר החיבור הדבטרונומיסטי נוספו ספרים, אבל החיץ בין התורה לספרים שלאחריה לא זז ממקומו. בהקפדה יתרה נבחנות בספר זה בעיות יסוד הקשורות בעניין הנידון, כגון: גבולות זמנו של החוג הדבטרונומי שפעל מאחורי ס"ד; ברית כטקס פורמלי המצטייר ברקע ס"ד; מקורותיו של החיבור הדבטרונומיסטי, עריכתו ומטרותיו.