חותם מים הוא דין וחשבון מזהיר ומיוחד במינו של משורר שנשבה לקסם חייה הפיזיים והמטפיזיים של העיר ונציה. פסיפס זה מחזיק ארבעים ושמונה פרקים קצרים שבכל אחד מהם מספר ברודסקי אפיזודה אחת מביקוריו הרבים במקום הזה. כולם ביחד יוצרים הגות על היחס שבין האור והאפלה, ההווֹה והעבר, האבן והבשר, התשוקה וסיפוקה; הגות וידוּיית שלא אחת היא חדורה לגלוג עצמי, ובה מצטרפים הבהקים אוטוביוגרפיים למחשבות על האדריכלות ועל האווירה של ונציה. ברודסקי מצחיק, כן, רב-ידע לעילא, מלא פליאה ועונג למראה עיניו, ויודע כי הזמן גואה נגדו. מחומרי המצב הכרוני של היות-תייר הוא מלטש גביש שפיאותיו מסנוורות ביופיין ומשקפות חיים שלמים, ובשולי חיתוכיהן מתנצנצים גם המחלה והגלות. ג'וֹן אַפּדַייק, ניוּ-יוֹרקֶר
מעריב, יונתן גפן מתאהב בוונציה, מאי 2012
הארץ, דרור בורשטיין, פברואר 2011
אם אתם מוצאים את עצמכם, תוך כדי קריאה בספר כלשהו, באחד מאתרי האינטרנט המוכרים כרטיסי טיסה למקום שעליו אתם קוראים, או לפחות מהרהרים ברצינות באפשרות לארוז מזוודה, הרי שיש להניח שהספר שאתם אוחזים בו חולל משהו בעולמכם, יצר בתודעתכם דימוי שממשותו משתווה, אם לא עולה, על זה של המקום שעליו אתם קוראים. אילו יכולתי, הייתי כותב את השורות האלה מוונציה, ואני בטוח שמי שייסע לעיר הנהדרת והשחוקה הזאת אחרי קריאה בספר הזה ייסע אל מקום שיהיה לו חדש לגמרי.
הארץ, צבי אלחייני, היסטוריון אדריכלות , אוקטובר 2010
"חותם מים" מאת יוסיף ברודסקי (מאגנס). שנים המתנתי לתרגום של לאה דובב למקטעים הקצרים שכתב המשורר הרוסי הגולה על עירו-אהובתו ונציה, בה גם נקבר. הגרסה העברית של כתיבת המקום הזו מחזירה את האמון ביכולת לסרוג אדריכלות וחיים, אתרים ורגשות, אלה באלה.
הארץ, יעל טומשוב, אוקטובר 2010