האנושות ניצבת על סף תקופת תמורות מסעירה ביותר בתולדותיה, תקופה שבה ההוויה האנושית תתעשר ובה בעת תתערער. שכן המין האנושי יתנער מכבלי מורשתו הגנטית ויתנשא לפסגות בל-ישוערו של בינה, רווחה חומרית ואריכות ימים. הממציא והעתידן ריי קורצווייל הוא אחד הסנגורים המוערכים ביותר, והשנויים במחלוקת, של תפקיד הטכנולוגיה בעתידנו. בספרו עידן המכונות החושבות (שתורגם לעברית) הוא הציג טענה נועזת: לאורו של קצב השינוי הטכנולוגי ההולך ומואץ בהתמדה, המחשב עתיד להתחרות בבינה האנושית בכל שלל גווניה. בספרו הסינגולריות מתקרבת הוא בוחן את השלב הבא בתהליך האבולוציוני: איחוד האדם עם המכונה. בשלב זה יתמזגו הידע והמיומנויות שבמוחותינו עם הקיבולת, המהירות ויכולת שיתוף המידע הגדולים לאין שיעור של מעשי ידינו. המיזוג הזה הוא עיקרה של הסינגולריות – פרק הזמן שבו תיעשה בינתנו יותר ויותר לא-ביולוגית, ואדירה פי מיליארדים מכפי שהיא כיום. בעולם החדש לא תהיה עוד הבחנה ברורה בין אדם ומכונה, בין מציאות ממשית ומציאות וירטואלית. במישור המעשי, הזדקנות האדם ומחלותיו ייבלמו; זיהום הסביבה ייפסק; בעיות הרעב והעוני בעולמנו ייפתרו. הננוטכנולוגיה תאפשר לנו ליצור כל מוצר חומרי ותהפוך בסופו של דבר אפילו את המוות לבעיה שאפשר לפותרה. ריי קורצווייל הוא אחד מגדולי הממציאים, הוגי הדעות והעתידנים של עולמנו, ונזקפות לזכותו שנים רבות של ניבויים שקלעו אל המטרה. הוא תואר בוול סטריט ג'ורנל כגאון חסר מנוח, ורשת הטלוויזיה הציבורית האמריקנית בחרה בו כאחד מבין שישה עשר המהפכנים שיצרו את אמריקה. ספרו החדש והמסקרן של ריי קורצווייל חוזה עתיד שבו טכנולוגיות המידע יתקדמו במהירות כזו, ולמרחק כזה, שהן יאפשרו לאנושות לחולל תמורות שעדיין איננו יכולים להעלות בדמיוננו. ביל גייטס ספרו של ריי קורצווייל הוא ספר חובה לכל המתעניינים בעתיד המדע, בהשפעותיה החברתיות של הטכנולוגיה, ובעצם - בעתיד המין האנושי. ראג' רדי, מייסד ומנהל המכון לרובוטיקה באוניברסיטת קרנגי מלון; חתן פרס טיורינג.

מסע סנטימנטלי בצרפת ובאיטליה , שכתב לורנס סטרן (1768-1713) בשנת חייו האחרונה ולא הספיק לסיימו, הוא הרומן הבשל והמפוכח ביותר שיצא מתחת ידיו, ולכל אורכו מתקיים בו מתח אירוני בין המתרחש מעל לפני השטח ומתחת להם. הגיבור יוצא למסע בצרפת ובאיטליה - בלי תכנון, בלי מטרה מוגדרת מראש ובלי כסף. ימי מסעו עוברים עליו בהסתבכויות, בשיטוטים ובקשירת שיחות עם הנשים והגברים הנקרים לו בדרכו, מתוך סקרנות לדעת הכול על אודות מנהגי הצרפתים, ובעיקר מנהגי הצרפתיות. העלילה בנויה אפיזודות-אפיזודות שהנסיעה ממקום למקום מאפיינת אותן, ותוכנה הוא חיזורים ושיחות ונסיעות ושליחויות שמכתיב ההיגיון הפנימי של האירועים עצמם. המחבר מעתיק את מוקד העניינים משרשרת ההתרחשויות החיצונית אל עיצוב התנודות הדקות של הנפש והרגש. פתח דבר מאת שרה פרידמן.

בספרו פילוסופיה יהודית כמדריך לחיים בוחן הפילוסוף הנודע הילרי פטנאם את הגותם של שלושה פילוסופים יהודים מרכזיים במאה העשרים – פרנץ רוזנצווייג, מרטין בובר ועמנואל לוינס – בבואו ליישב בין הצד הפילוסופי והצד הדתי של חייו. נוכח בספר גם לודוויג ויטגנשטיין, ופטנאם מעמת את חשיבתו עם עמדותיהם של השלושה. הוא מסביר את הרעיונות המרכזיים של כל אחד מן ההוגים הדגולים האלה וחושף את תרומתו האינטלקטואלית והרוחנית המכרעת של כל אחד מהם. הדת היא היהדות, אך בזכות העמקות והמקוריות של הפילוסופים הללו, בפרשנותו המעמיקה, הגותם היא אכן מדריך לחיים. לספר נלווה פתח דבר מאת פרופ' ימימה בן מנחם, העומדת – בין השאר – על ראייתו של פטנאם את הדיון הפילוסופי כאמצעי להבנה טובה יותר של המציאות, ועל ציפייתו מן הפילוסופיה להיות מקור השראה קיומי. פטנאם חותר לגלות בפילוסופיה היהודית של המאה העשרים תובנות העשויות לאפשר לו ולקוראיו להיענות לאתגר פילוסופי חדש-ישן זה.

עולמו של נגיבּ מחפ'וּז נָגיבּ מחפ'וּז הוא גדול הסופרים הערבים במחצית השנייה של המאה העשרים. כל חייו הארוכים (2006-1911), שבהם פרסם 35 רומנים וסיפורים קצרים רבים, עברו עליו בקהיר. יצירתו הנודעת ביותר היא הטרילוגיה הקהירית, שתורגמה לשפות רבות ברחבי העולם. הגירסה העברית, הקרויה בית בקהיר, נעשתה בידי הסופר סמי מיכאל ונדפסה בהוצאת "ספרית פועלים" בשלושה כרכים. בשנים 1999-1969 ראו אור בעברית ספרים נוספים משלו. כל ימיו שחה מחפ'וּז נגד הזרם באהדתו למדינת ישראל ולשלום בין מצרים ומדינת ישראל – ועל עמדתו זו שילם מחיר כבד. ספר זה מתחקה אחר הרומנים של מחפ'וּז ומוודע את קוראיו לעלילות ולדמויות העיקריות המאכלסות את ספריו. מחבר הספר, שׂשׂון סוֹמך, הוא פרופסור אמריטוס לספרות ערבית באוניברסיטת תל-אביב; בין הסופר המצרי הדגול לבין חוקרו התל-אביבי נרקמה ידידות עמוקה, שנמשכה כשלושים שנה, ועליה מספר המחבר בפרק מיוחד בספר זה. ב"קוּנטרס התרגומים" המופיע בסוף הספר מובא מבחר של סיפורים ופרקי-רומנים של מחפ'וּז בתרגום עברי. טקסטים אלה נועדו לאפשר לקורא הצצה י שירה לתוך עולמו של המסַפּר המצרי הדגול.

סלסטינו לפני השחר הוא סיפור התבגרות המתרחש בכפר נידח בקובה. מבעד לעיניו המתבוננות והרגישות של המספר–ילד, בין קרעי חלומות ופנטזיה, עולה מציאות חיים קשה ואלימה של משפחה כפרית מסוכסכת וקשת–יום. למסע התבגרותו מתלווה סלסטינו, שותף קרוב לבדידות, לחלומות, לתקוות ולשוטטות על קו הגבול הדק שבין מציאות לדמיון. "אני מסתכל על סלסטינו וסלסטינו מסתכל עלי, למרות שאנחנו לא יכולים לראות אחד את השני. אולי ממש עכשיו סלסטינו בוכה! ואני לא יכול לראות אותו! אולי גם אני בוכה. אבל אני חושב שלא, בחושך הזה לא מתחשק לי לבכות, בגלל שאף אחד לא יראה אותי." בין תמימות כובשת לפיכחון אכזרי, בין רגעים פיוטיים לאלימות קשה, הגיבור מגולל את קורותיו, ומשתמש באמצעי היחיד אשר עומד לרשותו- כוח הדמיון וההמצאה - כדי לברוא לעצמו עולמות חלופיים, טובים יותר. סלסטינו לפני השחר הוא ספר נוגע ללב על ילדוּת ומשפחה, על דמיון וחרות, ועל האמונה ברוח האדם. זהו רומן ביכורים אמיץ, מפתיע ועטור פרסים, פרי עטו של ריינלדוֹ אָרֵנָס, מגדולי סופריה של קובה במאה העשרים. "סלסטינו נתן לי הלילה במתנה את אחת האוזניים שלו. אמרתי לו שאני אשמור אותה לאחר כך, אבל תפסתי אותה מיד ואכלתי אותה בביס אחד."

ישנם ספרים שמצליחים לייצג תקופה שלמה, לומר בעמודים ספורים מה שדור שלם רצה לספר. העבודה הוא הרומן הגדול על המשבר הכלכלי בארגנטינה - שבעצם חזה את המשבר הכלל עולמי שלו אנחנו עדים היום. מדובר בתיאור השלבים האחרונים של השיטה הניאו-ליברלית, שבמהלך שלושה עשורים שלמים הטיפה לעולם צריכה אינסופי וביקשה להושיע אותנו באמצעות הכלכלה החופשית. בתקופה זו ביקוש העבודה גבר בהרבה על ההיצע, ונערות נאלצו לעבור סדרה של השפלות במסע הצלב להשגת עבודה. גם דיאנה לובשת את מה שהפכו למדים של המזכירוֹת: נעלי עקב, חצאית קצרה, חולצה מעט שקופה, מאופרת בקפדנות. היא חוצה את העיר כדי להגיע לריאיון עבודה. יורד גשם. דיאנה היא האחרונה בתור המועמדות. כשזו שלפניה יוצאת ואומרת לה "גם למנהל הזה נופל העט מתחת לשולחן", היא מחליטה לעשות מעשה: היא הולכת לשירותים ופושטת את תחתוניה וכך זוכה במשרה. בצורה זו מתניע הרומן הבלתי נשכח הזה: בעבודה מזדמנת שמתגלגלת לעבודות מזדמנות אחרות, בחיי מעמד הביניים המתוארים כאן מתוך נסיעות בלתי פוסקות ברכבת התחתית ובאוטובוס, באזורים נידחים בעיר, בין קירות בנייני המגורים הפשוטים, הצמודים זה לזה ובמפגשים בין בני אדם רגילים השותפים לאותה מצוקה עמוקה. העבודה מצייר נפילה לתהום האבטלה ואת הצורך להתפרנס בכל מחיר, אך מעל לכול, הספר חושף את סיפור היחלצות גיבורת הספר מן העולם המעגלי הקשה אל צורות חיים בלתי צפויות: אל עולם האמנות והיצירה, אל התארגנויות חברתיות מפתיעות ואל עולם תיאטרון הבורלסקה הצבעוני. העבודה נבחר בארגנטינה לספר הטוב ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21. אניבל חרקובסקי הוא אחד הסופרים העכשוויים הבולטים באמריקה הלטינית, בעל כתיבה נדירה באיכותה וסגנון המזכיר במקצת את קולותיהם של הגדולים: מחואן חוסה סאר ועד רוברטו אַרְלְט.

אל קיבוץ דתי צעיר מגיע בשנות השלֹשים של המאה שעברה, זוג עולים, פליטי גרמניה, והספור המשפחתי המסועף שכל אחד מהם נשא איתו. זה ספור אוטוביוגרפי המתאר מאבק ושבר, וכן את תהליף החניכה של נערה שמבטה החקרני שלה, מאפשר לה להבין סוף סוף מה שבאמת ארע. ובסוף – הוריה המזדקנים, שפותחים את סגור לבם על סף המעבר האחרון. הטקסט משולב בקטעי יומן של הבת, ובמקביל קטעי יומן של האם שהתגלו לאחר מותה. "ספרה של רות נצר מצטרף הצטרפות של כבוד לספרים המעמידים במרכזם את מערכת היחסים הטעונה, המשמעותית, וחובקת-הכל שבין בת לאביה ולאמה . מתוך אמפטיה וקרבת נפש שאינם מסתירים טינות ישנות, וקונפליקטים הממשיכים לרדוף לאחר מותם של ההורים, היא משרטטת ביד אמן את דמויותיהם של שני האנשים שהטביעו חותם בל ימחה על חייה . זה ספר שיהיה חשוב לרבים. קראתי אותו מתוך התרוממות רוח וקרבת נפש ." (חיים באר) "הספר האמיץ הזה כותב את הסיפור המופלא של בת העמק שבאה לעולם באורח שאיש לא היה מאמין לו, בקיבוץ שבו אין קיום אלא או לוותר על הקיבוץ או לוותר על עצמך. זהירה, בעין בוחנת, בסבלנות אין קץ היא נכנסת במלבושיה לים של אוניות טרופות. היא אינה מפחדת לחשוף את המראות שכתובות ביד אמן היודע לכבד את צינעת הפרט שלו. הקורא ימצא את עצמו בתוך הספר הפרטי המרתק הזה ." (יצחק מאיר)

"ספרו של משה מאיר , שניים יחדיו , מגלם פריצת דרך בפילוסופיה של הדת היהודית בזמן החדש. שורשיו מעוגנים במקורותיה של פילוסופיית הדת היהודית במאה העשרים, בייחוד בזו של הרמן כהן ושל הרב סולובייצ'יק, ובמורשת ההגות החסידית; רקעה הוא המריבה העקרה בין דתיות לחילוניות בעידן המוגדר כפוסט מודרני. הכרתו הכואבת של משה מאיר, היונקת מחוויה אישית, היא שזהותם העצמית של ה'דתיים' וה'חילוניים' לוקחת חלק זה בעולמו של זה ושהמריבה חוצה לא רק ביניהם אלא גם בתוכם. המחבר מפתח בספרו לשון דתית-פילוסופית חדשה שתאפשר לצאת מתוך השריון הסוגר עליהם ומונע מהם לראות זה את אנושיותו של זה, וליצור לא רק הידברות יהודית אנושית אלא גם זהות אישית מגשרת ומאחדת של מאמין חילוני מזה וחילוני מאמין מזה. כחוקר פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש שגיבש עמדה משלו בנושאים הללו, התרשמתי עמוקות מן התנופה החדשנית, הבהירות והיושר האינטלקטואלי המאפיינים את ספרו של משה מאיר, מיפי מבנהו ומן האלגנטיות של סגנונו. ספר יפהפה שעם עמקותו קריאתו קולחת ומהנה. זהו ספר שיעשיר ויפרה את עולמו הרוחני של כל קורא המתעניין בנושאים אלה והוא עשוי לחולל ויכוח ענייני ומעמיק בין חסידים נלהבים למתנגדים נלהבים, בין אם הם דתיים ובין אם הם חילוניים." (פרופסור אליעזר שביד, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית) "החיפוש אחר פילוסופיה דתית מרעננת היא אחד החיפושים החיוניים ביותר והמרתקים ביותר. משה מאיר מציג דרך שהיא גם תבנית וגם תוכן לכינון אחת מדרכי האמונה המיוחדים שבדור שלנו. דווקא כמי שלא הסכים עם כל דבריו, אני רואה חשיבות עליונה שמשנתו תיקרא על ידי כל אדם מאמין ותהדהד בתוכו - בין על ידי אימוץ ובין על ידי ביקורת, מכיוון שבוקע ממנה צליל מכוונן, ישר ומעמיק של בקשת אלוהים"(הרב יובל שרלו) "בספר היפה החשוב והמקורי הזה בורא משה מאיר מצלמו ומדמותו את האדם הדתי-חילוני הדומה באופן חיצוני בלבד לאדם הדתי-דתי. בריאה מרתקת זו גרמה לי להתבונן שוב בדמות דיוקני ולגלות שאחרי ככלות הכול אינני אלא אדם חילוני-דתי שדמיונו לאדם החילוני-חילוני הוא חיצוני בלבד." (ארי אֵלון מחבר "עלמא די" ו"בא אל הקֹדֶשׁ")

הספר עוסק בפרק נשכח של תולדות השואה: קורותיהם של יותר מ-16 אלף אסירות – נשים, נערות – וכן של ילדים יהודים ­– ברוונסבריק, מחנה הריכוז הנאצי האיום לנשים, מקורותיהם, תלאותיהם וגורלם. בספרה, שנמנה עם תחום הסוציולוגיה ההיסטורית המשווה, עמדה יהודית בובר אגסי על הרקע ועל התנאים של נשים ממוצא שונה ועל גורלן בחמש תקופות, במשך שש שנות קיומו של המחנה. כסוציולוגית היא חקרה את היחסים החברתיים בין האסירות היהודיות לבין עצמן וכן ביניהן לבין אסירות לא-יהודיות. כמו כן היא חקרה את הרקע החינוכי ואת צורות ההתנהגות המיוחדות לנשים היהודיות וכן את היחסים החברתיים בין האסירות היהודיות לבין עצמן וביניהן לבין אסירות לא-יהודיות. לספר נלווה תקליטור ובו כל הפרטים הבסיסיים שהמחברת הצליחה לאסוף על אודות 16,363 אסירות היהודיות שהיו במחנה הריכוז רוונסבריק.

כתב היד של ספר ראשית חכמה , המתפרסם כאן לראשונה במלואו, הוא אחד משלושה כתבי יד העוסקים בגנותה של החסידות ממחברים עלומי שם שהגיעו לספרייה הלאומית בירושלים משרידי ארכיונו של יוסף פרל (1773–1839), איש טרנופול שבגליציה. על פי עדויות שונות, היו גנוזים בארכיון פרל בטרנופול עוד עשרות כתבי יד בעלי אופי דומה, אך הם ירדו לטמיון במחצית הראשונה של המאה העשרים, תחילה בשל הזנחת הספרייה ומאוחר יותר עקב מאורעות השואה. היקף החיבור 34 דפים כתובים בצפיפות ובכתיבה נקייה, וכאמור בשום מקום לא נרשם שם המחבר או המעתיק. כתב היד, שהמהדירים כינוהו 'ראשית חכמה', נעתק 'בשנת רצון וברכה לאלף הששי', היא שנת תקע"ט (1819), וניכרת בו המסורת של ספרות הפולמוס האנטי-חסידית, ברוח ההשכלה המתונה, המתגדרת בלשון תוכחתית בהגנתה המוצהרת על סמכותה של היהדות התורנית מפני פגיעתם הרעה של החסידים. זמן חיבורו מקביל לימי פרסומו של ספר 'מגלה טמירין' (וינה 1819) מאת יוסף פרל, אך הוא שונה בצביונו ובתכליתו המוצהרת מן היצירה בעלת המוניטין. החיבור שלפנינו מתייחד בשני עניינים מרכזיים: בביקורת תקיפה ומפורטת על ספר 'שבחי הבעש"ט' (קאפוסט תקע"ה), שהיא מהביקורות המפורטות הראשונות על הספר, ובדברים נחרצים בשבח החכמה והמלאכה, המקדימים בכמה שנים את חזונו של יצחק בער לוינזון בספרו 'תעודה בישראל' (וילנה והורדנה תקפ"ח). עוד בשנת תשמ"ח הכריז פרופ' שמואל ורסס על רצונו לפרסם את כתב היד של 'ראשית חכמה', ובתקופה זו אף התקין העתקה של החיבור וצירף לה מאות הפניות למקורות מקראיים ותלמודיים. בשנת תשס"ח קיבל פרופ' יונתן מאיר לידיו את החומר שערך ורסס כדי להשלימו ולהתקינו לדפוס, והוסיף הערות מבארות, הפניות לספרות שממנה ניזון המחבר וציונים לספרות אנטי-חסידית שהובעו בה טענות קרובות לאלה שב'ראשית חכמה', ובראש ובראשונה לספרי יוסף פרל. את המבוא חיבר ורסס בשלהי שנת תשס"ט, ומאיר הוסיף על דבריו הערות שוליים. שמואל ורסס הלך לעולמו בשעת התקנת הספר לדפוס ולא זכה לראות את המלאכה גמורה. יהא ספר זה זיכרון לפעולתו המבורכת ורבת השנים בחשיפת גנזי יוסף פרל ובחקר ספרות ההשכלה על גווניה השונים.

מארג הוא כתב עת היוצא לאור ביוזמת מרכז פרויד לחקר פסיכואנליטי באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם שישה מכונים וחברות פסיכואנליטיים בישראל. הוא משמש במה ואכסניה, בשפה העברית, לשפע היצירה והעבודה הפסיכואנליטית בישראל בתחומי התאוריה, הקליניקה והמחקר, וכן בתחומים המשיקים לפסיכואנליזה - ספרות, אמנויות, פילוסופיה, רפואה, לימודי תרבות, לימודי יהדות, לימודי מגדר ועוד. נוסף על היותו במה למאמרים רב-תחומיים בפסיכואנליזה, הוא מביא לידי ביטוי את האופי הרב-גווני של החברות והמכונים הפסיכואנליטיים הישראליים ואת הדיאלוג ביניהם. כרך ב כולל את המאמרים הבאים: קובי אבשלום - בין אדם לחברו, בין אדם למקום: פסיכואנליזה ודרכים רוחניות חנה אולמן - פנים אחרות במראה: על משמעות האחרות בטיפול מנקודת מבט התייחסותי דנה אמיר - הפונקציה הכפולה של התחביר הפסיכוטי אודליה חיטרון - מילים על לא – מילים: כתיבה פסיכואנליטית על מוזיקה ואספקטים מוזיקליים בפסיכואנליזה דיצה חננאל - על חוויית העצמי כאובייקט וכסובייקט, עם הערות על המושג ' השלישי' רינה לזר - ' אבָל למה?' : 'אֵבֶל ומלנכוליה' מאת פרויד - מבט חדש משה הלוי ספירו - הערות על תרגום נאות למונח Reverie לפי ביוֹן רועי שופן - טראומה ועדות : הרהורים פסיכואנליטיים על ' אורח נטה ללון ' מאת עגנון גבי שפלר - שפות אֶתיות בפסיכואנליזה והבלבול כתוצאה ממעברים ביניהן

בחוברת זו מופיעים המאמרים הבאים: כרמלה אבדר- אולגה גולדברג-מולקיביץ' ודרכה בחקר האמנות העממית: בין פולין לישראל נעמי שור- Cartes Postales : ייצוגה של פריז, 1900 גלית חזן-רוקם- יהודים כגְלויות או גְלויות כיהודים: ניידות בסוגה מודרנית שלום צבר- בין פולין לגרמניה: טקסים יהודיים בגלויות מאוירות מראשית המאה העשרים אלן סמית'- איחולים מאמונה: גלויות ראש השנה של יהדות ארצות הברית בראשית המאה העשרים תמר אלכסנדר, גילה הדר, שלום צבר - 'העין רואה והנשמה חומדת': גלויות מסלוניקי היהודית הגר סלמון ואסתר יוהס - 'אלות של בשר ומתכת': המבט על גופן של כלות יהודיות בתוניסיה תולדות חקר הפולקלור: גבריאלה רבי- המפעל לתיעוד וחקר מגזרות נייר על שם ד"ר גיזה פרנקל ז"ל במרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית בירושלים שלום צבר- סקירת הספרות על גלויות וכרטיסי ברכה יהודיים מיקי יואלסון- המרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית בירושלים: אוספים וארכיונים ביקורת ספרים: רבקה פרצ'ק ורינה בנארי - מולדת ישנה וחדשה: עקבות תרבותם של יהודי פולין (על: Olga Goldberg-Mulkiewicz, Stara i nowa ojczyzna: Ślady kultury Żydόw polskich (The Old and the New Homeland – Traces of the Polish Jews Culture), Łόdź 2003 ) מנשה ענזי- זמן, מקום ודת בתרבות החומרית של יהודי תימן (על: כרמלה אבדר (עורכת), מעשה רוקם: הלבוש והתכשיט במסורת יהודי תימן, תל אביב תשס"ח)