These papers, in main deal with Medieval Judaeo-Arabic, the linguistic tool of Jewish culture in Arab lands, one of the apogees of Jewish culture in general. It reflects a variety of Middle Arabic, in which Classical Arabic Neo-Arabic and pseudo-correct features alternate. This ancient Neo-Arabic constitutes the missing link between Classical Arabic and the modern Arabic dialects. Some of the early Judaeo-Arabic documents are spelt in a hebraicized spelling, rather than in standard Judaeo-Arabic orthography.

בספר נערך מעקב מרתק אחר פועלם של סופרים כפולי לשון בעברית וביידיש, בגרמנית ובעברית. באספקלריה זו מתגלות באור חדש יצירותיהן של דמויות מרכזיות בספרותינו, משיעור קומתם של פרל, מנדלי, שלום עליכם, ביאליק, ברדיצ'בסקי, ברקוביץ, בובר. נערכות כאן השוואות רבות עניין בין הטקסטים המקבילים של יצירותיהם, על גלגולי צביונם הלשוני ועל חילופי סממניהם התיאוריים והרעיוניים. גילוי נוסף לחזיון המגע הבין-לשוני והבין-ספרותי הם מחקרי התרגומים-עיבודים מספרות העולם, בעברית או ביידיש. מתוך בדיקת הטקסטים המקבילים הללו מתגלות דרכי הסיגול לטעמו של הקורא היהודי של יצירות מפרי עטם של פילדינג, ג'ורג' אליוט, יעקב ואסרמן. חטיבה מאלפת בפני עצמה בספר הוקדשה למסכת היחסים הדרוכים בין יידיש לעברית, הן בעידן של 'ריב הלשונות' בראשית המאה הן בעיוניו השקולים בסוגיה זו של דב סדן.

שירת הקודש הספרדית חיה וקיימת עד ימינו אלו. היא מושרת בבתי הכנסת הספרדיים בימי חג ומועד וסביב השולחן בסעודות מצווה ובאירועים משפחתיים. השפעתה של שירה זו על נושאי מורשתה היא רבה ועצומה. הספר תורת השיר בפיוט הספרדי מציג את העקרונות הפואטיים ששירת הקודש של ריה"ל מיוסדת עליהם ואת הפואטיקה של הפיוט הספרדי בכללותו. הוא עומד על פרטי הקישוטים והצורות ועל אופני הניסוח בשירת הקודש, והוא כולל דיון בעשרות משירי ריה"ל ובני דורו, הזוכים להארה מחודשת בספר.

פרק בתחביר העברית של ספר חסידים בזיקה לעברית המקראית וללשון חז"ל ובהשוואה לעברית החדשה. ספר חסידים, שפרק בתחביר לשונו עומד במוקדו של מחקר זה, הוא מן היצירות הבולטות ביותר של תורת המוסר של חסידות אשכנז, שעיקר זמנה הוא מסוף המאה הי"ב ועד סוף המאה הי"ג. תפוצתו והשפעתו של הספר חרגו הרבה מעבר לדור ולמקום שבו הוא נוצר, והשפעתו ניכרת בקביעת סגנון ספרותי ובהעמדת כללים לשוניים, ששימשו את המרכזים היהודיים בגרמניה ובמזרח אירופה עד סוף המאה הי"ט. נמצא, שחקירת לשון הספר יש בה לא רק משום תרומה לאיפיון סינכרוני של לשון אשכנז בימי הביניים, אלא אף משום סלילת דרך לבדיקת השפעתו של הספר על העברית בדורות שאחריו.

היוצרות הם קטעי הפיוט המיועדים לקשט את הברכות של קריאת שמע בתפילת השחר הנערכת בציבור. בספר נסקרות אלף שנות קורותיו של הסוג למן ראשיתו בארץ ישראל הביזנטית במאה השישית לערך ועד לאחריתו במרכזי היצירה היהודיים של אירופה, בדרום (איטליה, יוון ותורכיה) ובצפון (ספרד, צרפת ואשכנז). הספר מזמן לקוראיו מפגש מפתיע עם נופים מרהיבים וססגוניים של יצירה עברית מקורית ותוססת. למעלה ממאתיים קטעי שיר נסקרים כאן ורובם הועלו בפעם הראשונה מאוצרות גניזת קהיר ומכתבי יד קדומים נוספים.

משקל "קוטל" וחילופיו בלשון חכמים במקורות שבכתב ובמסורותיהן של עדות.

מוגה מעובד ומבואר בידי יונה פרנקל, על-פי שיטתו של דר' דניאל גולדשמידט.

עורך הסדרה: שלמה מורג. מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים.