פרופ' שמואל הוגו ברגמן - 1883- 1975. פילוסוף ישראלי, ואחד מאנשי הרוח הבולטים של הציונות. כיהן כרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים.
יליד העיר פראג. בצעירותו היה פעיל בחוגים ציונים-סוציאליסטיים ובמפלגת הפועל הצעיר יחד עם חברו הסופר פרנץ קפקא שברגמן כשל בניסיונותיו לשכנעו לעלות לארץ.
בשנת 1920 עלה לארץ ישראל. בשנת 1928, הצטרף לאוניברסיטה העברית עם הקמתה, ומונה למנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, וכמרצה בחוג לפילוסופיה. ב-1935 מונה לרקטור הראשון של אוניברסיטה זו.
היה בין החברים בתנועת ברית שלום שדגלה באוטונומיה יהודית תחת משטר המנדט הבריטי.
פרופ' ברגמן זכה פעמיים בפרס ישראל. פעם ראשונה במדעי הרוח בשנת 1954, ופעם נוספת ב1974 אז זכה בפרס על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
מספריו הפילוסופיה של עמנואל קאנט, 1927, בהוצאת מאגנס הוגי הדור, 1935, בהוצאת מאגנס מבוא לתורת ההכרה, 1940, בהוצאת מאגנס מבוא לתורת ההיגיון, בהוצאת מאגנס הפילוסופיה של שלמה מימון, בהוצאת מאגנס מדע ואמונה, מחברות לספרות, תש"ה (1945) אהרון דוד גורדון - האדם ודעותיו, שעלים-ספריה למדריכים, ירושלים, תשי"א אנשים ודרכים, מוסד ביאליק, 1967 תולדות הפילוסופיה החדשה (בשלושה כרכים), מוסד ביאליק 1970, 1973,1977 הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר, מוסד ביאליק, 1974 הוגים ומאמינים (מסות), אגודת הסופרים העברים, דביר 1974 במשעול, עם עובד, 1976 מתרגומיו עמנואל קאנט, ביקורת התבונה הטהורה, 1954, בהוצאת מוסד ביאליק - ירושלים עמנואל קאנט, לשלום הנצחי, 1976, בהוצאת מאגנס