הכרך המונח עתה בידי הקורא משלים מפעל שנטל על עצמו פרופ' משה גושן־גוטשטיין ז"ל לפני למעלה מיובל שנים: פרסום מהדורה מדעית של תרגום המקרא לסורית ארץ־ישראלית המבוססת על קריאה מחודשת של שרידיו. פרופ' גושן ביקש להעמיד מהדורה שתשמש הן את חוקרי המסורת היוונית – שהרי התרגום לסורית ארץ־ישראלית נעשה מתוך תרגום השבעים – הן את חוקרי הארמית לניביה. החלק הראשון של המהדורה, המחזיק את ספרי התורה והנביאים, ראה אור בשנת תשל"ג. החומר לחלק השני – שיועד לכלול את ספרי הכתובים והספרים החיצונים – עובד לפני שנים רבות בידי פרופ' גושן ועוזרו חנן שירון ז"ל, ואולם גורמים שונים מנעו את פרסום החלק השני במועדו. התקדמות המחקר בסוגיה מאז חייבה לשנות את הכרך לעומת תכניתו המקורית של פרופ' גושן. בעצתו של פרופ' משה בר-אשר הוחלט לפרסם את הכרך במתכונתו הנוכחית. הקדים מבוא: משה בר-אשר.

נוסח הפנים של מהדורת ספר יחזקאל משקף את כתר ארם צובה, כתב היד החשוב ביותר של נוסח המסורה הטברני במסורת בן אשר. מתחת לו סדורים ארבעה אפרטים המביאים חילופי גרסאות מעדי הנוסח הקדומים: (א) התרגומים העתיקים – תרגום השבעים ליוונית, הוולגטה ללטינית, תרגום יונתן לארמית והפשיטתא לסורית; (ב) מגילות מדבר יהודה וציטוטי המקרא בספרות חז"ל; (ג) מבחר קטעי גניזה וכתבי יד עבריים 'חוץ-מסורתיים'; (ד) כתבי יד של אסכולות מסרנים שונות עד למהדורת מקראות גדולות של יעקב בן חיים. עורך עמית-גילן מרכוס. מפעל המקרא הוא מפעל מחקר רב-תחומי במכון למדעי היהדות ע"ש מנדל של האוניברסיטה העברית בירושלים, המוציא לאור מהדורה מדעית של המקרא: תנ"ך האוניברסיטה העברית.

כתר ארם צובא הוא כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך. זהו ספר כרוך, המורכב מדפי קלף הכתובים משני צדיהם, והכולל ניקוד, טעמים ומסורה. חשיבותו של כתב יד זה של התנ"ך, שנכתב בטבריה לפני למעלה מאלף שנים, באה לו בראש ובראשונה משום שהוא הקדום ביותר מבין כתבי היד של התנ"ך המוכרים לנו וגם המדויק ביותר. הכתר נכתב בידי הסופר שלמה בן בויאעא ואת הניקוד והטעמים הוסיף, גדול בעלי המסורה, אהרן בן אשר. הכתר התגלגל מירושלים לקהיר ושם עמד בפני הרמב"ם כאשר הלה פסק בהלכות כתיבת ספר תורה, ואף השתמש בו לצורך העתקת ספר התורה שכתב בעצמו. מקהיר הועבר בסוף המאה הארבע עשרה לחלב, היא ארם צובא הנזכרת בתנ"ך. הכתר נשמר בקהילת חלב משך מאות בשנים בתיבת ברזל בעלת שני מפתחות שונים שהופקדו בידי שני נאמנים ב'היכל אליהו הנביא' שבבית הכנסת הקדמון תחת מעטה של קדושה ומסתורין. כך למשל, כל מי שנתחייב שבועה על ידי בית הדין של הקהילה, הוצרך להישבע על הכתר. אמונה הייתה להם לאנשי חלב, כי קהילתם מבורכת בזכותו וכי ביום שבו יוצא מן הקהילה יבוא עליה חורבן. עקב כך, למעט מקרים ספורים, מנעו חכמי חלב מלעיין בכתר, ומשך מאות בשנים בודדים זכו לחזות בו. בעקבות הכרזת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, פרצו בחלב מהומות שבמהלכן פגעו פורעים ערביים ברובע היהודי ובעיקר בבתי הכנסת. הכתר נפגע אף הוא וחכמי חלב הסתירו אותו במשך כעשר שנים במקומות שונים, עד שהוברח בשנת 1957 דרך תורכיה לישראל. בהשתדלות מר יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, הובא הכתר, ביום ג' בשבט תשי"ח (24 בינואר 1958), ל'מכון בן צבי' בירושלים. מאז נעשו פעולות רבות לחקירתו ולהפצת תודעתו, וכמה מהדורות של התנ"ך העמידו אותו ביסודן. כתר ארם צובא, הכולל כיום 295 דפים מתוך 491 שהיו במקור, מופקד במוזיאון ישראל בירושלים, שם הוא מוצג באולם מיוחד ב'היכל הספר'. בכריכת עור מפוארת ובקופסא תואמת

כתר ארם צובא הוא כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך. זהו ספר כרוך, המורכב מדפי קלף הכתובים משני צדיהם, והכולל ניקוד, טעמים ומסורה. חשיבותו של כתב יד זה של התנך, שנכתב בטבריה לפני למעלה מאלף שנים, באה לו בראש ובראשונה משום שהוא הקדום ביותר מבין כתבי היד של התנך המוכרים לנו וגם המדויק ביותר. הכתר נכתב בידי הסופר שלמה בן בויאעא ואת הניקוד והטעמים הוסיף, גדול בעלי המסורה, אהרן בן אשר. הכתר התגלגל מירושלים לקהיר ושם עמד בפני הרמבם כאשר הלה פסק בהלכות כתיבת ספר תורה, ואף השתמש בו לצורך העתקת ספר התורה שכתב בעצמו. מקהיר הועבר בסוף המאה הארבע עשרה לחלב, היא ארם צובא הנזכרת בתנך. הכתר נשמר בקהילת חלב משך מאות בשנים בתיבת ברזל בעלת שני מפתחות שונים שהופקדו בידי שני נאמנים ב'היכל אליהו הנביא' שבבית הכנסת הקדמון תחת מעטה של קדושה ומסתורין. כך למשל, כל מי שנתחייב שבועה על ידי בית הדין של הקהילה, הוצרך להישבע על הכתר. אמונה הייתה להם לאנשי חלב, כי קהילתם מבורכת בזכותו וכי ביום שבו יוצא מן הקהילה יבוא עליה חורבן. עקב כך, למעט מקרים ספורים, מנעו חכמי חלב מלעיין בכתר, ומשך מאות בשנים בודדים זכו לחזות בו. בעקבות הכרזת האום ב-29 בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, פרצו בחלב מהומות שבמהלכן פגעו פורעים ערביים ברובע היהודי ובעיקר בבתי הכנסת. הכתר נפגע אף הוא וחכמי חלב הסתירו אותו במשך כעשר שנים במקומות שונים, עד שהוברח בשנת 1957 דרך תורכיה לישראל. בהשתדלות מר יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, הובא הכתר, ביום ג' בשבט תשיח (24 בינואר 1958), ל'מכון בן צבי' בירושלים. מאז נעשו פעולות רבות לחקירתו ולהפצת תודעתו, וכמה מהדורות של התנך העמידו אותו ביסודן. כתר ארם צובא, הכולל כיום 295 דפים מתוך 491 שהיו במקור, מופקד במוזיאון ישראל בירושלים, שם הוא מוצג באולם מיוחד ב'היכל הספר'.

הספר מציע לפני המעיין ניסיון ראשון של ריכוז כל השרידים הידועים שבנוסח הסורי-ארצישראלי של התנ"ך. סייע בעריכה: חנן שירון.

עשר שנים חלפו מאז העלה מ' גושן-גוטשטיין לפני חברי המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית תכנית להוציא לאור מהדורה של המקרא, אשר תקבל ותשטח לפני המעיין את כל העובדות הידועות לנו על נוסח המקרא והתפתחותו. גלגולים שונים עברו על התכנית משעה שעלתה על הלב, ועם זאת לא נשתנתה המטרה העיקרית: ההדרת כתב היד המסורתי שהוא בחזקת ה'מוסמך' ביותר שמשיגה ידנו יחד עם המסורה שלו, ובצירוף מערכת אפארטים המציעים בעקיבות את כל החומר הטכסטואלי לפי מדוריו, כדי שכל מעיין יוכל לראות לפניו את העובדות במכלולן ולגבש הערכה משלו. משום התפיסה הפילולוגית שביסוד המהדורה לא נכללו באפארטים הצעות לתיקוני טכסט. מן המותר להעיר כי תפסנו את מפעלנו כבעל אופי מדעי בלעדי, ושיתוף צוות חוקרים שהם בעלי השקפות שונות מסמל את שאיפתנו שלא להביא אלא עובדות בלבד. אם מתקבל הרושם שבמהדורה זו מסתמנת שקילה זהירה ואולי אף שמרנית של גרסאות אפשריות, הרי שכך נתגבשה מתוך העמקה בחומר לפי מיטב הבנתנו. שכן הרבה גרסאות המוצעות בספרות המקצועית לא נראו לנו מקוימות על פי ניתוח עובדות. כרך הדוגמה המוגש בזה מציין את סיום הצעד הראשון של עבודתנו. ספר ישעיהו, ראשון הספרים שבמהדורתנו, כבר עובד כולו והתוצאות נרשמו ומוינו – מדור מדור ואלפי פתקאותיו. מחקרי התצפית הכלליים שהם מסד למהדורה כולה נשלמו. נסלל שביל צר אל שקילת המובאות מן המקרא שבספרות חזל, ונבדקו האפשרויות לניצול מקורות אלו למטרותינו בלי שיהיו בידינו מהדורות ביקורתיות של כל אותה ספרות. ואולי זו היתה הקשה שבמשימות, שהרי כאן אי אפשר להתחיל בספר אחד מן המקרא עד שסוקרים את ספרות חזל לרחבה ולעומקה. נשלמה סקירה של כתבי היד העבריים בכלל ושל קטעי הגניזה בפרט – חוץ מן המצויים בברית המועצות – כדי לגבש שיטה להערכתם. נבדקה שאלת המסורת המיוחסת לבן-אשר, ובעית כתר ארם-צובה בפרט. נחקרה שאלת התפתחות הטכסט של הפשיטתא והוערכו כתבי היד הדרושים למהדורה. בעיות התרגומים שיצאו לאור במהדורות ביקורתיות ושהרבו לעסוק בהם – תרגום יונתן והשבעים גרסאות מכתבי יד או אף הוכן חומר למהדורה. לובנו שאלות טכסטואליות ופרשניות מרובות, ומקצתן כבר נדון בשנתון 'טכסטוס', שמערכת המפעל יצרה אותו למטרת בירורים כאלה. כרך זה משקף אפוא את הצעותינו בדבר עריכת החומר למדוריו במהדורתנו, ואנחנו מביאים אותו בפני הקרובים לענין לעיון ולדיון.