סיפורו של הסיפור האלהי – ביוונית 'מיתוס' – בדת ישראל. כאן נקבצו, במהדורה מעודכנת וממופתחת, מבחר ממחקרי המיתוס היהודי של המחבר. כמחצית מן המאמרים שמתפרסמים כאן מבהירים את המקום החיוני של היסוד המיתי ביהדות, את מהותו הדיאלקטית של המיתוס היהודי, ואף את המשמעות הדתית של העיסוק במחקרו. מאמרים אחרים מבררים פרקים עיקריים של מיתוס זה: תכונותיו ומידותיו של האל המקראי וגלגוליהן בספרות חז"ל ובקבלה, דמות השכינה והתפתחותה, הפיזיוגנומיה הקבלית, אישיותם של בעלי הסוד, מיתוס תיקון האלהות של ספר הזוהר והופעתו המפתיעה אצל המשורר ה'כנעני' יונתן רטוש, ואף קשרים בלתי-צפויים בין מיתוסים יווניים לבין היהדות, ובכלל זה האודיסיאה המופלאה של הלנה היפה, שאחרי מלחמת טרויה הגיעה לככב בלב המיסטיקה היהודית, והשפיעה אפילו על תפיסות מיתיות של קידוש השם. המחבר, יהודה ליבס, הוא פרופסור אמריטוס בקתדרה לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים.

כלב חתול ואנקור: צרצר וחרקים אחרים; פר, פרה ופרד; קוקייה וקרפד; תרנגול, שַחרור ועורב; אדם ועוד אנשים... חיות הוא ספר המיועד למבוגרים, שאהבת החיות המפעמת בלבם של ילדים לא נטשה אותם כליל בהתבגרם, מבוגרים אשר שימרו את סקרנותם ושמרו על טוהר מבטם. כל אחד מארבעה-עשר הסיפורים הכלולים בקובץ פותח צוהר אל עולמה של חיה אחרת, ועולמה של כל חיה וחיה בספר מטיל כמה וכמה אלומות אור על עולמות של בני-אדם. חיות מביא מסיפוריהם של אנשים הלובשים דמות חיות ומסיפוריהן של חיות שקורותיהן הן קורות אדם. באמצעות הדמויות שברא בספרו עלה ביד מִיגֵל טוֹרְגָה להתייחס בתבונה למאבק הנצחי של המין האנושי למען חיים שכדאי לחיותם. בחיות ביטא היוצר גם אחדים מן הערכים האנושיים האוניברסליים, שאסור לאדם לוותר עליהם בשום זמן. הקובץ חיות , אחד מנכסי צאן ברזל של ספרות פורטוגל, הוא בעת ובעונה אחת אוסף משלים מודרניים על קיום האדם ועל השתקפות חייו בעולם החי, ומסמך מרתק הפתוח לפרשנויות מרובות. הספר מתמקד בתיעוד אלגורי של משטרי עריצות ובחשיבוּת מעשה היצירה בעידן מתעתע של אובדן דרך. הקובץ שהתפרסם בפעם הראשונה בשנת 1940, ראה אור בפורטוגל ביותר מעשרים מהדורות, תורגם לשפות רבות, והוא עדיין משמש עניין למחקרים ספרותיים חדשים. חיות הוא התרגום העברי הראשון לאחד מספרי מִיגֵל טוֹרְגָה, מגדולי סופריה של פורטוגל במאה העשרים. אחרית הדבר שצירף לספר מתרגמו לעברית, המשורר רמי סערי, מצביעה על מקומה של יצירת טוֹרְגָה בספרות פורטוגל, ומציעה הסתכלות אחת מני רבות על סיפורי חיות.

הומלס הוא כל אדם, שבאמצע חייו נזרק לרחוב ונאלץ להמציא שם את עצמו מחדש. הומלס הוא מורד, מאהב ומשורר הרחוב. הומלס הוא האני האבוד והחרד שיש בכל אחד מאיתנו, הפוחדים שניזרק, שלא ירצו בנו עוד, שלא יאהבו אותנו, שיינטשו אותנו. את כל הרגישויות הללו חווה הומלס בעוצמה ובאינטנסיביות מבעיתה ומשחררת בוֿזמנית. הומלס מעניק תפיסה ייחודית על החיים בממד זמן פנימי, המשוחררים מכבלי הממסד. הומלס הוא רומן סיפורים נועז ומקורי, שמתקדם במעגליות מסיפור לסיפור, ופורש חוויה קיומית ופילוסופית, בד בבד עם עלילות מרתקות ומפתיעות בתפיסתן את המציאות הנפשית הסובייקטיבית. ברומן הסיפורים הומלס פורש ירון אביטוב כנפיים מן הכתיבה הלירית-ריאליסטית, שאפיינה עד כה את מרבית כתיבתו, וממריא למחוזות הסאטירה והסוריאליזם, ההומור השחור והאימה. יעל ישראל (סופרת ועורכת) סיפורי הומלס , שהם מחרוזת המשתחלת לכדי רומן קצר, פראיים ושורשיים, מתפתחים ומפתיעים. המספר משתרך אסוציאטיבית אחרי "הראש המשוגע" שלו. מה שמאפיין את הומלס הוא כתיבה על אנשים אומללים בדרך פנטסטית פרועה של הומור תוך שימוש תמידי ב"החפָּצה", הפיכת האדם לחפץ בעידן הגלובליזציה המטורף והקפיטליסטי שבו אנו חיים. המרוץ המטורף אחר מותרות מיותרים הופך את כל בני האדם, ממנקה הרחובות ועד ביל גייטס, לחפצים זנוחים בערמת גרוטאות – הומלסים שברוח. כאלה הן הדמויות של ירון אביטוב בספר זה: אם זה נער המעלית שהופך את עצמו למעלית ואם זה מישהו במחלקת שמירת חפצים שהופך את עצמו לחפץ על מדף המחכה לבעליו שלעולם לא יבוא, או אדם שהופך לתוף אנושי. הסיפורים מתפתחים מפסקה לפסקה, עד לשיא המטורף הבוגד בחוקי הפנטסיה עצמם ויוצר מעין לעג פוסטֿמודרני, אפילו לחוקי העולם של הספרות הפנטסטית. רן יגיל (סופר ועורך "עמדה") ספריו הקודמים של ירון אביטוב – וביניהם פתק מאמא (עם עובד), אדון הסליחות (ספריית מעריב), האורות של מיאמי (כרמל) והסתכלות (כנרת) – זכו לשבחי הביקורת ולמספר פרסים ספרותיים, ביניהם פרס ראש הממשלה לספרות, פרס קרן ירושלים לספרות יפה ופרס למחקר במדעי החברה ע"ש ארתור רופין.

דייג ערבי יפואי המתנדב לצבא האנגלי במלחמת העולם השנייה, מבריח סמים יפואי המסתובב ברחבי המַשְׁרֶק שבאותה תקופה גבולותיו מטושטשים, אנגלים, ערבים ויהודים בפלשתיין המנדטורית, הם גיבורי הקובץ הזה המתאר עולם ריאליסטי שתמיד נוגע בשוליו באותו עולם מסתורי שאנחנו לא יודעים כיצד להתייחס אליו. הסיפורים לוקחים אותנו אל יפו של הימים ההם ואל אנשיה וגורמים לנו לא רק להבין, אלא גם לחוש את מה שהאנשים האלה חשו, אנו כמעט נוגעים ומריחים את בני האדם ואת סביבתם, את יפו עם העגלות ועם מוכרי הסחלֶבּ, את הנמל והרוח המלוחה של הים, אנחנו נכנסים לעולמו של יוסי גרנובסקי כי הוא משחזר לנו את העולם שהוא אוהב. את העבר שלנו, של כולנו, ערבים ויהודים. עבר שאנו לא מכירים ולכן לא אוהבים, ושאחרי קריאת ספר זה, נדע להעריך יותר כחלק מן המורשת המשותפת שלנו.

"מהי אפוא האשה?" שואל דידרו. "למרות שהן נראות מעודנות מאתנו, בתוך תוכן הן נותרו פראיות לחלוטין." דני דידרו (1784-1713), פילוסוף וסופר, אחד ממחברי האנציקלופדיה ומהאישים החשובים ביותר של עידן הנאורות, כתב במשך חייו סיפורים קצרים רבים. סיפוריו, שרבים מהם כתובים בצורה החביבה על דידרו – דיאלוג – מתאפיינים בטשטוש גבולות בין מציאות לבדיון, וכך נפגשות דמויות מחיי המספר עם דמויות מהעולם המסופר, ועובדות ופרטים בדויים משתרגים זה בזה. שבע היצירות המובאות כאן, משלבים שונים בחייו של הפילוסוף, פותחות צוהר להגיגיו ומשקפים את תפיסת עולמו ועקרונותיו. המסה החותמת את הקובץ שונה משאר היצירות, וצורפה בשל המקום המרכזי שתופסת האשה ביצירותיו של דידרו, שסוגיות המגדר, "תעלומות הנשיות" כפי שדידרו מכנה אותן, מעסיקות אותו תדיר ועוברות כחוט השני לאורך כל יצירתו.

בשישים שנותיה ידעה מדינת ישראל יותר משלושים ממשלות. אי היציבות השלטונית מהווה איום של ממש על יציבות המשטר הדמוקרטי בישראל ומקשה עד למאוד על תפקודם היעיל של רשויות השלטון. רשות מבצעת שתוכל למשול ביעילות, לנהל מדיניות ארוכת טווח ולקדם הלכה למעשה אינטרסים ציבוריים יאה אמנם לכל מדינה דמוקרטית, אך נדמה שהיא חיונית במיוחד למדינת ישראל לנוכח משבר המשילות הפוקד אותה בשנים האחרונות. התורמים לאסופת מאמרים זו שקיבץ ד"ר ארז כסיף, מצביעים על שיטת הבחירות הארצית-יחסית הנהוגה בישראל כמכשול משמעותי ביותר המונע את כינונן של ממשלות יציבות המתפקדות ביעילות, ונוטים להציע כחלופה לשיטה זו את שיטת הבחירה האזורית. אסופת המאמרים מחולקת לארבעה שערים, וכל אחד מהם מטפל בהיבט אחר של סוגיית הבחירה האזורית: (1) היבטים ערכיים ־ פילוסופיים של שיטות בחירה בראי הרעיון המדיני; (2) היבטים אמפיריים כלליים הנוגעים לנושא שיטות הבחירה; (3) סוגיות ספציפיות הקשורות לשאלת ישימותה של שיטת הבחירה האזורית במדינת ישראל; (4) דיון בנושא שיטת הבחירות שהציע אהרון נתן: שיטת 'הייצוג השלם', כפתרון ראוי למשברי משילות של מערכות פוליטיות. כל אזרח ישראל 'אכפתי', כל סטודנט העוסק בלימוד מדעי ־ המדינה, היסטוריה, תקשורת וסוציולוגיה פוליטית, וכן כל אדם סקרן ונאור באשר הוא, יכולים למצוא עניין רב באסופה זו.

"במאמר זה אתאר בחפץ לב את הדרכים שהלכתי בהן ואציג את חיי כבתמונה, על מנת שכל אחד יוכל לחרוץ עליהם משפט. [...] מטרתי אינה ללמד כאן מתודה שעל כל אחד ואחד ללכת בעקבותיה לשם הדרכה נאותה של שכלו, אלא רק להראות את האופן שבו ניסיתי אני להדריך את שכלי. [...] אני מציע מאמר זה כסיפור בלבד – או, אם תרצו, כמשל וכאגדה – שבין המופתים השונים שהוא מציע לחיקוי מצויים רבים שהקורא עשוי, ובצדק, שלא לאמץ. באופן זה מקווה אני שספר זה יועיל לאחדים, לא יזיק לאיש, ושהכול יוקירוני על כנותי". מאמר על המתודה , ספרו הראשון של דקארט שיצא לאור ב-1637, מגולל את קורות חייו ומוצג כאוטוביוגרפיה שבה משורגים יחדיו הפרטי והכללי – האישי, החברתי והאינטלקטואלי. נדמה שמאז תקופתו של דקארט הפנמנו כל כך את כללי המתודה שלו, עד כי קשה לנו היום להבין מה עצומה הייתה השפעתם על התפתחות הידע בעולם המערבי המודרני. יתרה מזאת, כללים אלה נראים לנו כה מובנים מאליהם, עד שאיננו שמים לב כמה קשה לשלבם בחיי היומיום. מאמר על המתודה כורך את חייו של הפילוסוף במתודה שפיתח, בתורת המוסר שלו, ברעיונותיו המטאפיזיים, בפיתוחיה המדעיים של המתודה, בלבטי הפרסום ובשאיפותיו לגבי העתיד. התעקשותו של דקארט ליישם את המתודה שלו בכל תחומי החיים הולכת יד ביד עם סירובו להבחין בין העיון למעשה, והיא אולי מוקד ההעזה שלו ואחת הסיבות לעניין הרב שאנו מוצאים בספרו גם היום. ה מאמר על המתודה מובא כאן בתרגום חדש מאת ד"ר עירן דורפמן, שהוסיף הקדמה על היחס בין העיון למעשה בהגותו ובחייו של דקארט.

"עלילה מותחת ורבת הפתעות שמתחילה בירושלים, זרועותיה מגיעות לימי הרנסנס באיטליה וכרתים, וקולותיה נשמעים בעברית של אז, ושל ימינו. גיבורי העלילה, אברהם את אברהם, ממזגים בסיפוריהם מציאות ובדיה בצורה מרתקת ורבת ענין." - אלי עמיר, סופר "שני גיבורים בשם אברהם, שניהם נרדפים מפני קנאות דתית, שני סיפורים הנושקים זה לזה על פני מאות שנים ואלפי קילומטרים, ומתרחשים ביוון ובאיטליה. אברהם אביחי מביא לעלילה ממטענו העשיר – הכלל-תרבותי והיהודי – כאשר הוא מפגיש נקמה עם חמלה, ומוות עם אהבה ותקווה לחיים, לתיקון, ולחירות." - מריאן רבינוביץ', רופא, סופר, פסל "מעניין ואף מרתק בשפע הרפתקאות, ומקורי במבנהו: שני מעגלים המשתלבים אחד בשני.... מרתקת במיוחד ההצצה אל עולמה של יהדות איטליה בסוף תקופת הרנסנס, תמונה נאמנה ומוסמכת של יהדות מיוחדת זו. המחבר מעיד בכך על ידע מעמיק בנושא, וגם לכך ראוי הוא לכל שבח." - חנה בן זמרה, מרצה לשעבר בחוג לשפה ולספרות איטלקית, האוניברסיטה העברית "הסיפור ההיסטורי הדמיוני כתוב בלשון חכמים של המאה הי"ז כאילו נכתב באותם ימים ממש. היהודי האיטלקי בתקופות הבארוק מוצג כדמות יחידאית המסוגלת לחיות וליהנות משני עולמות: למרות העוינות הפורצת מפעם לפעם הוא חולק עם הנוצרי תרבות-שיח ואסתטיקה. המספר מודע היטב לגיאוגרפיה האיטלקית, היוונית והכרתית ובקי מאין כמוהו בהיסטוריה הכללית והיהודית של האזורים שבהם הוא עוסק. הוא גם בקי דיו בנושאי הלכה עד שמצוות היהדות נראות לך כקבילות ובעלות היגיון בסיסי משלהן. הספר בהחלט מרתק ונקרא בנשימה אחת." - פרופסור דוד קסוטו, מראשי הקהילה יוצאי איטליה בישראל

דדי שוורץ יוצא להרוס את חברו הטוב ביותר, נדב מידן. למה שגבר שפוי יעשה זאת, כאילו פתאום? אהבת השניים לאותה אשה לא די בה להסביר את הדחף הנחוש שמטריף את דעתו ודוחפו למסע אכזרי. גם לא סוד מותה הפתאומי, המוזר, של אשה אחרת בחיק נדב. היכן בעברם המשותף נשתלו זרעי ההתרסקות? זו עלילה הבוחנת ללא פשרות את הרעות הישראלית, על סמליה הסדוקים, ואת תוחלת החיים של חברות ואהבה. היא נעה בהקשבה מרוכזת אחר פיתולי הלב של השניים עד לשיא, שאינו אפשרי לכאורה אך בלתי נמנע. בסגנון השומר על ריחוק מכוון מגודש ספרותי, הרומן מבקש להבין, מעל לכל, את ההתנהגות של נפשות הפועלות מבלי שירדו בתחילה לסוף דעתן, בעוד היא משתנה מקצה אל קצה. הן בוגדות, ונחרדות מבגידה האורבת להן. ומבעד ליחסים מתפוררים רואה שוורץ, המגולל את סיפור קריעתו מחבר שהוא לו כאח, את אותות הבגידה הנוראה ביותר בעיניו, זו של ארץ בבניה. להרוס את נדב הוא מסע בעקבות שיגעון פרטי ולאומי, לאורך תחנות החיים של מספר סקרני, חרד ועשיר בתובנות. למרות סערת נפשו, ואולי תודות לה, הוא מנווט את דרכו אל מה שמתגלה לו לפתע כרוגע בלתי צפוי.

הספרות של קפקא ממאנת להסתיים. זו ספרות הנפתחת בכל פעם מחדש: הספרות של קפקא היא פצע המסרב להגליד, שער שאינו נסגר. יש המגלים בה כתב-חידה והרי לכל קורא יש כבר את קפקא שלו, וכל קורא מחזיק בשאלה שאינה מעלה ארוכה. חיבור זה ממקם את הדיון בקפקא במרחב שבין שיח הגוף, הכתב והמכונה ומהרהר על עבודותיו כאילו היו תרשימים ספרותיים בדבר עיוותים, מטמורפוזות ופרדוקסים גופניים אחרים בעידן הטכני. לפי קריאה זו, המשקל המיוחד של כתבי קפקא טמון בניסיונותיו העיקשים להעתיק את שאלת הגוף אל מערכת הכתב. ניסויים אלה מולידים את גופי-הכתב המוזרים ויצורי הכלאיים שלו וביניהם הגוף הנוסע, הגוף המשחק והגוף היהודי. ספר זה עוסק בקורותיהם של גופים ספרותיים אלה ודן בהקשרים הראשוניים בהם הם מופיעים: במכתב, ברשימת מסע, בפרגמנט, בסיפור הלא-גמור. דווקא בהקשרים אלה, בטיוטות, בעיזבונות ובהערות אוטוביוגרפיות נחשפת פואטיקת הגוף של קפקא על צורותיה המקוריות.

"מר כהן, אמר יקר, אתה יודע, הסיפור שלי זה לא משהו, זה מהחיים, אבל אני מבקש שתשמע אותו" (עמ' 10). בשמו של האזרח, יקר, תובע גלעד מאירי את זכותו של הסיפור-מהחיים להישמע. במובנים רבים, סיפוריו של מאירי בקובץ הפרוזה הראשון שלו, הם אכן "לא משהו", כמעט-לא סיפורים: כאלה שאין סיבה מיוחדת לכתוב אותם, סיפורי סתם. אך אם הסתם הוא התרגום העברי לאיד הפרוידיאני – הרי שאין כמו סיפוריו של מאירי לצותת לאיד הקולקטיבי, להעלות על הכתב את ה"סתם" המבקש לצאת לאור. המשרד לסיפורי הציבור פורש לפנינו קרנבל ססגוני: אנשי שירותים ופקידות, אוהדי כדורגל, חיילים ופועלים – גיבורים-לרגע של דרמות מקומיות; פסיפס של תודעות חיות: פועלות, חושבות, מסתבכות, מדברות, אך אינן יודעות לתת פשר פסיכולוגי לעולם שבו הן תקועות. בסיפוריו של מאירי מתמזגים המספר המודרני עם מספר הסיפורים העממי ומכוננים יחדיו סוציאליזם של שפה.

במהלך שבע השנים בה פעלו הביטלס אירע משהוא כה יוצא דופן בתרבות המערבית שהוא ממשיך להלך קסמים על אנשים גם 40 שנה לאחר מכן. סיפור הביטלס סופר פעמים כה רבות אך הוא עדיין ייחודי בהיקפו ובדחיסות שלו. ככל שיותר זמן חולף מאז ימי הביטלס בשנות השישים כך סיפורם נראה מוזר יותר, ממצה את הרגע בו תרבות הפופ עדיין היתה חדשה,נדיבה ברוח ומלאה באפשרויות חדשות מעטות הדמויות והתופעות בתרבות הפופולרית המודרנית שקיימות לגביהן קונצנזוס על-גילאי, חוצה יבשות ותרבויות. הביטלס הנם אחת מהם. הם הפכו להיות לאחד מסמליה המרכזיים של התרבות בת זמננו. חברי הלהקה (החיים והמתים) הפכו כבר מזמן מדמויות בשר ודם לתופעה תרבותית: תרבות ביטלס. כשרונם כמוסיקאים, וללא ספק התקופה בה פעלו, שנות השישים, הופכים אותם, שנים לאחר שהתפרקו לגוף המשפיע ביותר במוסיקה הפופולרית של המאה ה- 20. אלבומיהם, ובמיוחד "ריבולבר" ו"סרג'נט פפר" עדיין נחשבים לטובים ביותר מבין אלבומי מוסיקת הרוק שנוצרו עד היום. במידה רבה תרבות הביטלס הנה הפולקלור של החברה התעשייתית המודרנית. כיוצרים גדולים אחרים בעולם התרבות הפופולרית, שיריהם מהווים רק היבט אחד בהיסטוריה שלהם ושלנו שהרי לביטלס חלק משמעותי ואולי הבולט ביותר בתרבות חיים שלמה הקשורה לתקופה מכרעת בתולדות התרבות המערבית המודרנית .הדימויים הפופולריים אותם יצרו נגעו בחיי היום יום הנורמלים והרגילים של מיליונים של צעירים וצעירות לבנים ברחבי העולם. הספר שלפנינו ינסה להציג אספקטים מרכזים בתרבות הביטלס מתוך ההקשר המאוד אנגלי שלה. אין הוא המדריך לספור חייהם, או מהפכנותם המוסיקלית. על נושאים אלו קיימת ספרות עניפה ומוכרת. הספר יפנה את תשומת הלב לאותם הסברים שיאירו לציבור הקוראים, גם זה שאינו אוהד במיוחד את הלהקה (יש כאלה!) את הסיבות והתנאים להצלחתם הבין לאומית וינסה לתת פירוש חדש ומקורי לאותם תופעות הקשורות לביטלס אשר חשבנו כי יודעים אנו הכל עליהם.