איך יימלט אב מפירעון חובותיו הכבדים, שבהם שקע בגלל בזבזנות בנו? הוא רוקם תכנית נפלאה: לשכנע את בנו ללמוד בבית ספרו של סוקרטס כיצד 'להפוך טענה נחותה לטענה ניצחת' על מנת לרמות את נושיו, להיחלץ מלחצם ולא לשלם את המגיע להם. הבן אינו נלהב מן התכנית ומסרב לעשות כמצוותו. לא נותרה לאב בררה אלא ללמוד בעצמו בבית ספרו של סוקרטס. למרבה הצער, הוא מתגלה כתלמיד לא יוצלח שאינו מסוגל לקלוט את הרעיונות החדשים. סוקרטס מגרשו מבית הספר ומציע לו לשלוח את בנו תחתיו. הבן מתרצה, מתקבל לבית הספר ומסיים את לימודיו בהצלחה, אך הוא משתמש במיומנויות שרכש בתורת הנאום והשכנוע גם לצרכים אחרים, שאותם לא חזה אביו מראש. המחזה העננות הוצג באתונה בחגיגה העירונית הגדולה לכבוד דיוניסוס בשנת 423 לפסה"נ. הוסיפה מבוא ופירוש: דבורה גילולה. עיצוב ואיורים: בהיירב.

חקיקתו של חוק העובדים הסוציאליים בשנת 1996 חוללה מפנה ביחסם של העובדים הסוציאליים לנושא הסודיות. בחוק נכללו חובת סודיות והכרה בזכות המטופלים לעיין בתיקיהם האישיים. בעקבות זאת התרחב העיסוק בסוגיה וגברה מודעותם של העובדים הסוציאליים לחובה החוקית והאתית לשמור על כללי סודיות ולהגן על פרטיות המטופלים. השינוי המבורך בשיח המקצועי המוקדש לצנעת הפרט של המטופלים ולחובות הנגזרות ממנה חידד את הצורך לגבש ידע וכללים מנחים בכל הנוגע לגבולות האחריות המקצועית בעניין זה. לעובדים הסוציאליים הוקנו בחוק סמכויות נרחבות כלפי קבוצות אוכלוסייה נזקקות וטעונות הגנה. במקרים רבים חובתו המקצועית והחוקית של העובד הסוציאלי לגלות מידע החיוני להגנה על מטופלים. מציאות מקצועית מורכבת זו מציבה דילמות מוסריות ומשפטיות סבוכות בכל הנוגע למילוי חובת הסודיות. בספר זה המחבר חותר למציאת האיזון הראוי בין שני האינטרסים המקצועיים והערכיים – שמירת הפרטיות בשיח הטיפולי וחשיפה של מידע חיוני במקרים מיוחדים לצורך הגנתם של קטינים וחוסים חסרי ישע. הספר מיועד לעובדים סוציאליים ולסטודנטים בבתי הספר לעבודה סוציאלית, לבעלי תפקידים טיפוליים ומנהליים בשירותי הרווחה וכן למשפטנים.

תמונת העולם הרווחת היא אטומיסטית: לכל אדם תודעה אחת וכל אדם לעצמו. לכל אדם החוויות, התחושות והרגשות שלו; לזולת אין – ולא יכול להיות – חלק בהם. בפני תמונת עולם זו עומדת בעיה מוסרית קשה: על פיה ברור למה עליי לדאוג לעצמי ולספק את רצונותיי שלי, אבל מדוע אדאג לזולת? מה אכפת לי מה יקרה לזולת, שאת סבלו לא אני ארגיש? בספר זה מוכיח עדי צמח שתמונת העולם האטומיסטית מוטעית. ראשית, לא נכון שלכל אדם יש תודעה אחת. מה שפרויד קרא לו בטעות 'הלא-מודע' אינו אלא מערכת של תודעות שונות זו מזו, שלרוב הן מסוכסכות עם התודעה השלטת. שנית, לא נכון שכל אדם הוא בהכרח אישיות נפרדת. המחיצות בתוך עולם הרוח אינן אלא מוסכמות לשוניות. לכן תקשורת אינה רק גשר ארעי בין אנשים שונים המעבירים מידע זה לזה, אלא היא תהליך של יצירת תודעה על-אישית, לידת נפש קיבוצית, ששיאה הוא הברהמן – נפש העולם. תמונת עולם חדשה זו מעמידה תורת מוסר חדשה: המוסר הוא תרפיה ברמה קוסמית. כמו שתרפיה מנסה להשכין שלום בתוך האדם, המוסר מבקש לגבש את הפרטים הבודדים, הנבערים, המנותקים זה מזה והלוחמים זה בזה לנפש אחת: נפש עולם הרמונית, עשירה ומגוונת, כלומר יפה.

הכרך השני של הביוגרפיה על מנחם אוסישקין מתמקד בתקופת חייו בארץ-ישראל (1941–1919). מובאת כאן סקירה היסטורית של מסכת חייו למן עלייתו ארצה ועד מותו. הסקירה עוברת דרך מינויו לראש ועד הצירים, פעילותו בהסתדרות הציונית, עמידתו בצומת קבלת ההחלטות בתנועה הציונית ובסוכנות היהודית והיותו האיש המרכזי בכל הקשור לרכישת קרקעות, בין השאר במסגרת כהונתו כנשיא קרן קימת לישראל. לאוסישקין נוצר דימוי ציבורי ואישי ייחודי. בדימויו הציבורי הוא נחשב לאבי 'הציונות המעשית', שדגלה ב'כיבוש עוד דונם ונטיעת עוד עץ' בארץ-ישראל וראתה ב'גאולת הקרקע' יעד מרכזי של ההסתדרות הציונית. בדימויו האישי נחשב אוסישקין ל'איש ברזל' ולמנהיג עקשן שהציג עמדות עקיבות וברורות במשך 37 שנות עסקנות ושנהג לומר את דברו ללא חת. ואולם בבחינה ביקורתית אפשר להראות שאישיותו הייתה מורכבת הרבה יותר. תפיסתו הפוליטית הייתה רחבה ועשויה רבדים רבדים, שחלקם נעלמו הן מעיניו של הקהל הרחב הן מעיניהם של כותבי דברי הימים. ביוגרפיה זו באה למלא את החסר. לאוסישקין שמור מקום של כבוד בין המנהיגים החשובים של ראשית הציונות, אך הוא מעולם לא הגיע לתפקיד המנהיגותי הבכיר ביותר, ולרוב עמד באופוזיציה לשלטון. בספר נבחנת השאלה מדוע לא הגיע לפסגת המנהיגות: האם נבע הדבר מחולשת אופיו, ממזגו הסוער ומאי-יכולתו ליצור דעת קהל אוהדת, או מחוסר הבנה נאותה של הסיטואציה ההיסטורית.

בספר זה בוחן גדעון שמעוני את אופייה של האידאולוגיה הציונית וסוקר את תולדותיה בהיקף ובשיטתיות חסרי תקדים בספרות ההיסטורית. הוא מציג את הציונות כתופעה של לאומיות על רקע המודרניזציה של היהודים. במלאכת מחשבת המשלבת דיון בהקשר ההיסטורי עם ניתוח תמטי עקיב, שמעוני מתחקה אחרי מקורותיה של הציונות ומתאר את הסתעפותה הרעיונית המגוונת למן התחלותיה ועד הקמת מדינת ישראל. לאור תאוריות בדבר התהוות הלאומיות בכלל ועל סמך קשת רחבה של מקורות ומחקרים הוא מגדיר את הציונות מקרה מובהק של לאומיות אתנית. מובא כאן תיאור מרתק של המפגש בין דחפים קיומיים ובין רעיונות שצמחו גם בקרב רבדים של האינטליגנציה היהודית המודרנית באירופה וגם בקרב מנהיגי הציבור הדתי-מסורתי – הוא המפגש שהוליד את הציונות. שמעוני, האמון על ניתוח היסטורי שיטתי, נוקב ובהיר, דן כאן ביסודות הרעיוניים של כל זרמי הציונות – הציונות הכללית, הציונות הדתית-לאומית, תנועת העבודה לזרמיה והרוויזיוניזם. כמו כן נידונות שתי שאלות מכריעות שעדיין לא באו על פתרונן והן מעסיקות את החברה הישראלית עד עצם היום הזה: השפעותיה של האידאולוגיה הציונית על עיצוב הזהות החילונית של היהודי המודרני וזכותם של היהודים להגדרה עצמית לאומית בארץ ישראל. בזכות הגישה השקולה וחסרת הפניות ובזכות מהימנות הדיון תורם ספר זה תרומה ייחודית וחיונית לחקר הציונות בימינו.

לתוכן עניינים נא לחצו על עמודים מהספר Contents Palabras Preliminares Mordechai Arbell England-Netherlands Competition in Settling Spanish-Portuguese Jews on the Wild Coast of the Guianas in the 17th Century Gunter Bohm Los primeros judíos alemanes en Venezuela (1819-1840) Colonización e Inmigración Silvia Schenkolewski-Kroll El cooperativismo agrícola judío en la Argentina:su función socioeconómica y SU identidad étnica, 1901-1948 Rosa Perla Raicher Los judíos refugiados del nazismo, 1933-1941 Comunidades Elisa Cohen de Chervonagura Lengua y perpetuación en una comunidad judía Beatriz Kushnir The "Polacas Cariocas". Jewish Women Prostitutes and Their Mutual Aid Associations Alfredo Tiomno Tolmasquin Einstein's Visit to the Emerging Jewish Community of Rio de Janeiro in 1925 Educacion Judia Efraim Zadoff La disputa en tomo al idioma nacional en los colegios judíos askenazis de México a partir de la decada de 1930 Yossi (Jorge) Goldstein Comunidad voluntaria y educación privada: tendencias en el seno del judaísmo argentino entre 1990 y 1995 Corrientes ideologicas Helena Lewin A construção do "diferente": o judeu nos arquivos secretos brasileiros Avraham Milgram 0 "milieu" judeu-comunista do Rio de Janeiro nos anos 30 Sonia Bloomfield Ramagem Jews as Perceived by Neo- Evangelicals in Brazil Politica y diplomacia Margalit Bejarano The Land of Israel and Cuban Politics: The Role of the JNF in Preserving Jewish Identity under the Batista Dictatorship Graciela Ben-Dror El periodismo católico brasileño y los judíos durante los afios del Holocausto: El caso de la revista A Ordem Moshe Nes-El Memorias del embajador chileno en Alemania, Tobias Barros Ortiz, durante la época de la Segunda Guerra Mundial y el Holocausto Leonardo Senkman Los judíos en la construcción de la modernidad latinoamericana. Un balance crítico de algunas interpretaciones socio históricas sobre Brasil Enrique Testa Arueste El judaísmo chileno en el gobierno del presidente Allende (1970-1973) Literatura Nancy Rozenchan imaginário judaico na literatura brasileira: Genocídio Berta Waldman 0 estrangeiro em Clarice Lispector: uma leitura de A hora da estrela . Gilda Salem Szklo A tradi~ao lirica sefardita na literatura de cordel. Edna Aizenberg Translating Gerchunoff María Encarnación Varela Moreno Algunos hipotextos judíos en la obra de J.L. Borges Gilda Waldman M. La literatura de la inmigración judía a México: dos momentos Alan Astro Aaron Zeitlin's Cuban Exile

Signer un document, un livre, une œuvre d'art, semble aller de soi. Il n'en a pas toujours été ainsi. Il n'en est pas partout ainsi. Mais d'abord qu'est-ce que signer? Apposer son paraphe? son sceau? Imposer la marque de son style? La signature a aussi partie liée avec le masque et le secret, la personne de l'écrivain (ou de l'artiste), le besoin qu'il a de se voiler, se dévoiler, se rattacher à la tradition ou s'en écarter. Autant de questions qui trouvent leur place dans les pages de ce volume.

קובץ זה מכיל הרצאות שניתנו בכינוס 'ישראל, המזרח התיכון והאסלאם' שערך מכון המחקר עש הרי ס. טרומן למען קידום השלום של האוניברסיטה העברית בירושלים במרס 2002. הקובץ משקף את מגוון הדעות והקולות הנשמעים על המזרח התיכון, בתוכו ומחוצה לו, ומציע נקודת מבט בין-תחומית על התרחשויות יום-יומיות באזור זה. בין השאר נידונים כאן הנושאים האלה: עמדות בעולם הערבי, שינויים שבאו בעקבות ה-11 בספטמבר, השלטון החדש בסוריה ובמרוקו, האסלאמים באיראן לעומת אלה שבאלג'יריה, תמונת מצב כלכלית של 'שכונת המזרח התיכון' ותהליך השלום במזרח התיכון, שלדעת חוקרים רבים הוא האפשרות היחידה להבטחת יציבותו של האזור.

לגיבור המחזה, פילוקלאון (אוהב קלאון), אתונאי קשיש, מחלה מוזרה: הוא חולה שיפוט. בנו אנטיקלאון (שונא קלאון) מנסה לרפאו בדרכים מקובלות ובלתי מקובלות, ומשאינו מצליח הוא כולא אותו בביתם ומציב עבדים לשמור על הפתח לבל יימלט. לאחר ניסיונות הימלטות משעשעים בסופו של דבר משכנע הבן את האב לשנות את אורח חייו ולהגביל את תאוות השיפוט שלו לפשעים שבוצעו במשק הבית. הוא מסדר עבורו בית משפט על כל פריטיו, פילוקלאון יושב בדין ועורך משפט לכלב שגנב גבינה סיציליאנית. המחזה הצרעות עוסק בדרך היתולית במערכת השיפוט באתונה וגם בהיבטים מדיניים של השימוש בבתי דין לצרכים פוליטיים ואישיים. הוסיפה מבוא ופירוש: דבורה גילולה. עיצוב ואיורים: בהיירב.

הספר האדם הדיאלוגי עוסק בתרומתו של מרדכי מרטין בובר למחשבה המערבית בעת החדשה. מטרתו לפתוח צוהר למבקש להציץ בנבכי הגותו של בובר, מקורותיה ועיקריה. מתוך הפרספקטיבה ההיסטורית שנוצרה, ועל בסיס הידע המחקרי שהצטבר מאתר הספר את הנקודה הארכימדית של מחשבת בובר. לספר שני שערים. הראשון מתמקד בביוגרפיה הרוחנית של 'בובר המאוחר'. פרק זה בחייו מתחיל עם הצגתו של העיקרון הדיאלוגי בספרו 'אני ואתה' ומסתיים בהצגת אנתרופולוגיה פילוסופית לקראת אחרית הימים. באמצעות הדיאלוגיזם של מטבעות הלשון 'בובר המאוחר' ו'האדם הדיאלוגי' מדגיש המחבר את המבדיל בין תקופה זו לתקופה שקדמה לה ואת עובדת היותה חתומה בחותם הדיאלוגיזם על גלגוליו ויישומיו. חלקו השני של הספר הוא פילוסופי. הדיון כאן ממקם את מחשבת בובר על רצף מהלכה ההיסטורי של המחשבה המערבית, במיוחד זו המושפעת מן המהפכה הקופרניקאית של קאנט. קאנט, טוען המחבר, הוא דמות המפתח להבנת הפילוסופיה של בובר והערכת תרומתה המקורית. לדעתו בובר מציע את הדיאלוג כדרך שבה ניתן לאדם לגשר על התהום שעליה הצביע קאנט. מלבד הדיון הנרחב בקאנט, ניתן למצוא בספר ניתוח משווה של הגות בובר עם הגותם של רוזנצווייג, דילתיי, הוסרל, היידגר, קסירר, שלר, יאספרס, מרסל ואחרים.

An important feature of this book on Language, Identity and Immigration is its broad representation of different disciplines, scholars, research methodologies and international perspectives. Such variation and plurality further enhance the overall complexity of global migration, while focusing on the central role of language in the identity crises caused by immigration. The volume consists of five different parts with the first two being devoted to the process of acculturation, the next two to processes of language maintenance and developing bilingualism, and the last focusing on the larger social context. The sixteen articles included in the book are mostly based on presentations given at the international conference on Immigration, Language Acquisition and Patterns of Social Integration, held at the Hebrew University of Jerusalem in the summer of 1994, under the auspices of the NCJW Research Institute for Innovation in Education.