סיא-סאר

סִיָּא-סַאר ("שחורת ראש") הוא הכינוי בפי הטליבאן לאישה צעירה, שבצאתה מהבית חייבת לעטות בּוּרקָה שתכסה אותה מכף רגל ועד ראש, פן תסחרר את ראשי הגברים.

שירין-גוֹל, ילדה נבונה ועצמאית, גדלה אל תוך מלחמת אפגניסטן, אל מציאות של הפצצות סובייטיות, של אבות לוחמי מוג'אהידין ושל אחים שאהידים, של אחיות המפתות חיילים רוסים אל מותם, של טליבּאן המשתלטים אט אט ובאלימות על מוסרות השלטון ומשליטים דיכוי בכול, על גברים, על ילדים, ובעיקר על נשים. המלחמה מאלצת אותה ואת משפחתה לנדוד מהרי ילדותה אל קאבּוּל הבירה – שם היא רואה לראשונה בחייה "נשים עירומות" שפניהן אינן רעולות ושחצאיותיהן מכסות טפח ומגלות טפחיים – והלאה בין פקיסטן, אפגניסטן ואיראן, בין הֶראט, קנדהאר ואיספהאן, בין הרים, כפרים, ערים ומחנות פליטים.

מעין גירסה מודרנית ונשית ל'קאנדיד', שירין-גול, סִיָּא-סַאר כמובן, חווה על בשרה את כל מגוון התלאות והרעות שיש למלחמות ולמשטרים רודניים להציע, על אחת כמה וכמה באפגניסטן, ובכלל זה מעשי אונס, רעב מתמיד, התעמרות ושרירות-לב, עוני מנַוול, זנות וקיבוץ נדבות. אולם רוחה המחושלת, תושייתה והמזל המשחק לה שוב ושוב, מסייעים לה ולמשפחתה לשרוד, ועדיין למצוא טעם בחיים. אפילו בארץ שביחס אליה איראן השכנה היא ארץ החופש והמתירנות; אפילו בארץ אשר מוקשים קטלניים לילדים אורבים להם בדמות צעצוע; אפילו בארץ שאלוהים פוקד רק כדי להזיל דמעה.