הספר מציג את העיתונות הכתובה והפולמוס סביב תהליך השלום מהסכם אוסלו עד רצח רבין ולאחריו. כל קבוצה אנושית תלויה להישרדותה באיכות התקשורת בין מרכיביה. טיב הקומוניקציה הוא האחראי להמשך: בין אם שגשוג והתפתחות ובין אם קמילה וחידלון. איכות התקשורת מושתתת על קיומם של שיח והידברות בין הצדדים; שיח הוא פעולה דו-כיוונית המבוססת על קשב והאזנה מחד, ועל התבטאות והעלת נושאים מאידך. להצלחתו, חייב השיח להישען על שלושה תנאי יסוד: השתתפות רחבה של כמה שיותר שותפים לקבוצה, סובלנות לדעות והשקפות שונות ומגוונות, והבנה מוסכמת על מובנן ומשמעותן של המילים, הדעות וההשקפות שמובעות ברטוריקה המתפתחת בשיח. שיח חלקי, שאליו תמנע גישה של קבוצות מסוימות בציבור, או שיח שמבליט חוסר סובלנות ואי כבוד בין המשתתפים בו, ולבסוף, שיח המתנהל במישורים מקבילים של סמלים, דימויים, ביטויים ואמירות בלתי נפגשות, לא יתמידו בקיומה של קבוצה ובהשארתה יחד. שיח כזה עלול להתפוגג בדממה דקה או ברעש גדול והקבוצה שעסקה בו תקרוס עמו. נחיצותו הגדולה ביותר של שיח היא בעת מחלוקת. חיוניותו של השיח היא ליישב חילוקי דעות בטרם פורענות. זהו ספר על כשלון השיח בחברה הישראלית בזמן הפולמוס הגדול של הסכמי אוסלו, על המשטמה והאלימות הרצחנית שבאו במקומו ועל התפוגגות אשליית הסולידריות הישראלית.

במשך מאה שנות קיומה תרמה קרן קימת לישראל רבות ליישוב היהודי ב'מדינה שבדרך' ולמדינת ישראל. תרומה זו התבטאה בעיקר במפעלי גאולת האדמה, שהיו התשתית להקמתם של יישובים רבים, במפעלי הייעור, במפעלי פיתוח הקרקע והסביבה ובחינוך ציוני בארץ ובתפוצות. ידועה פחות התרומה שהרימה קק"ל להנחלת עקרון בעלות הלאום על רוב רובן של קרקעות מדינת ישראל. את העיקרון הזה, שעיגנה בתקנותיה מראשית המאה העשרים, ולפיו נאסר עליה למכור מקרקעותיה אלא להחכירן בלבד, אימצה מדינת ישראל בעשור הראשון לקיומה במסגרתם של ארבעה חוקים, שאחד מהם במעמד של חוק יסוד. בעקבות חוקים אלו חל כיום עקרון קק"ל על יותר מ-90% מקרקעות מדינת ישראל. הספר מנתח את הרקע לעיגון עקרון בעלות הלאום בתקנותיה של קק"ל ומראה איך אומץ עיקרון זה בהליך החקיקה ובחוקי מדינת ישראל. החיבור מתבסס בעיקר על ניתוח דיוני הממשלה, דיוני מליאת הכנסת ודיוני ועדות הכנסת בעניין 'חוק רשות פיתוח', 'חוק נכסי המדינה', 'חוק יסוד: מקרקעי ישראל' ו'חוק מקרקעי ישראל'.

מזה מאה ועשרים שנה הולכת ונבראת בארץ ישראל תרבות ישראלית. מה היא תרבות זו? הניתן בכלל לדבר על תרבות אחת? האם מה שנוצר בארץ המזרחית הקטנה הזאת בתחום התרבות שייך עדיין למורשת היהודית? רבנים חרדיים רואים בתרבות ישראל החדשה ריקנות חסרת משקל. את החברה הישראלית המקיימת אותה הם מדמים בדרשותיהם לעגלה ריקה, שצריכה לפנות את הדרך לעגלת האורתודוקסיה הטעונה תורה ומצוות. מבקרים חדי לשון ובעלי תאוריות חובקות עולם טוענים כי אין לנו בארץ אלא הוויה מומצאת, מקסם שווא שפוליטיקאים בדו מלבם וכפו בכוח השלטון על שורת מיעוטים מקופחים. לשיטתם של אלה ביקשו העסקנים הציוניים למחוק את התרבות האותנטית של מגזרים שלמים בחברה והקימו ממסדים שמרניים ומדכאים שכל מטרתם להנציח את הבדיה התרבותית. העגלה המלאה הוא קובץ מחקרים המציג את התרבות הישראלית כיצירה היסטורית עשירה, חיה ותוססת, יצירה המשקפת הוויה מלאת ניגודים, עתירת השפעות ולמודת מאבקים שצמחה במפגשיהן של קבוצות מהגרים ועוצבה בין האידאולוגיה לספונטניות. הזמר העברי, החזנות הישראלית, צורתם של גגות הבתים במושבות, התנ"ך, הצבא – אלו ועוד תחומים רבים הם בין הנושאים הנידונים בספר ומאירים את מורכבותה ואת חיוניותה של התרבות הישראלית.