לאורך מאות בשנים נוצר בלשון הדיבור של יהודי גרוזיה תרגום מסורתי בעל-פה של התורה-תבסילי. תרגום זה עבר בעל-פה מדור לדור, ומילא תפקיד חשוב ביותר בחיי הדת של יהודי גרוזיה, בחקר לשון דיבורם, בתולדות השפה הגרוזית ובחקר תרגומי המקרא. עיקרו של חיבור זה הינו במסירה שיטתית של תעתיק התרגום המסורתי של ספר בראשית, המכונה "תבסילי". פרופ' ראובן אנוך איתר מסרנים מהימנים מזקני הדור שעדיין מכירים מסורת זו בגרסה דינקותא, הקליטם, ותרגם באמצעותם את ספר בראשית פרשה פרשה. בספר מבוא קצר על תולדות התרגום, על המסרנים ועל התעתיק. מדבריו של פרופ' ק' לרנר על הספר: זהו מסמך נדיר של הלשון הגרוזית העתיקה. טקסט המציג את הלשון הגרוזית הקלסית ואת לשון הדבור של יהודי גרוזיה בעת ובעונה אחת אינו בנמצא בטקסטולוגיה הגרוזית. הטקסט משקף את ההיסטוריה התרבותית והדתית הארוכה של קהילת יהודי גרוזיה, וזה דבר ייחודי וחשוב ביותר. ל"תבסילי" חשיבות עליונה לא רק לחקר ההיסטוריה של קהילת יהודי גרוזיה אלא גם לחקר תולדות תרגומי התנ"ך ולשונות היהודים והתאוריה שלהם.

ההגדה של פסח היא מן הטקסטים הידועים והנפוצים בעולם היהודי. היא נחקרה מהיבטים רבים ושונים, ואף פורשה בפירושים רבים. קטעים ממנה ידועים לכול כי הם מושרים, ואחדים מן הביטויים בה השתלבו בעברית ובלשונות יהודים אחרות.היא תורגמה ללשונות היהודים וללשונות אחרות, ואלפי מהדורות ראו אור ברחבי העולם. ספר זה מייחד את הדיבור על תרגומי ההגדה של פסח לספרדית יהודית, לשון שנהגה בשעתה בספרד שלפני הגירוש ולימים שלחה פארות וענפים לתחומי מושב יהודיים רבים באימפריה העות'מאנית, במדינות אחדות באירופה המערבית ובצפון אפריקה. בספר שלפנינו פורשת פרופ' אורה (רודריג) שורצולד את מלוא הנתונים הנוגעים לעניין זה- יריעה רחבה ומסועפת כמעט בהיקף קונקורדנציוני. את מחקרה היא ביססה על תשעה עשר נוסחים של תרגום ומן הערכים המילוניים ניבטים הבדלי התרגום שבין המסורות השונות, חלקם משקפים הבדלים פרשניים וחלקם הבדלים לשוניים ודיאלקטיים וכמובן גם הבדלי כתיב. לשני חלקי המילון, הספרדי-עברי והעברי-ספרדי היא הקדימה מבוא מאלף על בחינות שונות של אוצר מילים זה וכמובן תיארה את קורפוס ההגדות ששימשו בסיס למחקרה. פרופ' שורצולד הינה בלשנית בעלת שם במחקר העברית ומחוקרי הלאדינו המובילים בדורנו.

לשונות הכתיב והקרי הפרושות זעיר שם זעיר שם במקרא מצטרפות כאן כאבני פסיפס זעירות לתמונה אחת המעמידה מערכת כוללת של לשון. ספר זה, הכתיב והקרי שבמקרא, בוחן מערכת לשון זו על פי נוסח המקרא שב'כתר ארם צובה', כתב-יד הטבוע בחותמו האישי של גדול בעלי המסורה ר' אהרן בן-אשר. לפנינו מחקר חדשני מעמיק ומדוקדק המלבן בשיטתיות את אחת התופעות העלומות שבמקרא - תופעת חילופי הכתיב והקרי - מזווית הראייה של חקר הלשון. הספר כולל מבוא, המסכם את מצב המחקר בסוגיה זו ומעריכו, וארבעה פרקים. פרק ראשון: כתיב, דן במימושים אורתוגרפיים במילים, כגון הנער (כ') / הַנַּעֲרָה (ק') (דב' כב 15); פרק שני: צורות, עוסק בחילופים מורפולוגיים, כגון ואתי (כ') / וְאַתְּ (ק') (שופ' יז 2). פרק שלישי: תחביר, מתמקד בסינטקס ומורפו-סינטקס, ובראשו ענייני התאם תחבירי בין חלקי המשפט, כגון מגדיל (ישועות) (כ') / מִגְדּוֹל (ישועות) (ק') (שמ"ב כב 51), ופרק רביעי בוחן ענייני מילון וסגנון, כגון העיר (התיכונה) (כ') / חָצֵר (התיכונה) (ק') (מל"ב כ 4). בסופו של החיבור מובא סיכום כולל של הדיונים והמסקנות המתבקשות מהם. חותם את הספר נספח סטטיסטי, הממחיש את תקפות מסקנותיו של מחקר זה לגבי המקרא בכללותו. הכתיב והקרי שבמקרא משיק לשני תחומים - מקרא ולשון. קוראים שוחרי מקרא ומלומדים הקרובים במיוחד ללשון המקרא, לנוסח המסורה ולפרשנות המקרא ימצאו בו עניין רב.

גיליון זה של מחקרים בלשון מוקדש לזכרה של גב' דולה בן-יהודה, שהלכה לעולמה בה' בכסלו תשס"ה. תרומתה הנדיבה של גב' בן-יהודה לאוניברסיטה העברית, אפשרה את ייסודו של מרכז בן-יהודה לחקר תולדות הלשון העברית. במלואת שלושים יום לפטירתה של גב' בן-יהודה ערכו החוג ללשון העברית ומרכז בן-יהודה ערב עיון לזכרה ובו נשאו דברים נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם מגידור; קודמו בתפקיד, הנשיא התשיעי של האוניברסיטה העברית, פרופ' חנוך גוטפרוינד; דיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' סטיבן קפלן; ומנהל מרכז בן-יהודה, פרופ' משה בר-אשר. בפתח הגיליון הובאו דבריו של פרופ' מנחם מגידור נשיא האוניברסיטה, דבריו של פרופ' גוטפרוינד שנשא בעת ייסוד המרכז בשנת תשנ"ח ודברי פרופ' בר-אשר שנשא בערב הזיכרון הנזכר, ובהם קווים לדמותה ולפועלה של גב' בן-יהודה (דברי הדיקן לא נרשמו, לצערנו). לאחריהם מתפרסמים שנים עשר מאמרים מתחומים מגוונים ומתקופות שונות של הלשון העברית, רובם נישאו כהרצאות בכנס על "השפה העברית ודרכי הוראתה" שנערך ביחידה להוראת עברית של בית הספר על שם רוטברג לתלמידים מחו"ל, ב-24-23 ביוני 2002. ארבעה מאמרים עוסקים בסוגיות שונות הקשורות ללשון המקרא; מאמרה של תניא נוטריוס דן בשימושי הזמנים בלשון השירה המקראית. מאמרו של אוהד כהן דן בשימושים הפרדיקטיביים של צורת המקור "לקטול" בלשון בית שני, על פי מגילת אסתר ומגילות ים המלח; מאמרו של יוסף עופר בוחן את מידת המיצוי של רשימות מסורה המצרפות כתובים הפותחים בה"א השאלה; ומאמרו של שמחה קוגוט דן בשאלת דו-המשמעות המורפולוגית במילים הפותחות באותיות שנתפרשו כאותיות יחס או כאותיות יסוד על ידי פרשני ימי הביניים. מאמרו של אפרים בצלאל הלבני דן בהוראות ייחודיות לשני ביטויים מלשון חז"ל, "עגונה" ו"ערב שבת". שבעה מאמרים עוסקים בשאלות מגוונות מן העברית החדשה. מאמרו של שמואל בולוצקי דן בהארכה הפריטונית המתפתחת בעברית המדוברת; מאמרה של רבקה בליבוים דן בהקשרים הסוציו-לינגויסטיים המכתיבים את הבחירה של מילות סיבה ומילות קישור לפני שמות עצם ולפני פסוקיות מועצמות, תוך בחינת שימושן בשני ספרים של שולמית לפיד; מאמרה של מלכה מוצ'ניק דן בשינויים שחלו לאורך השנים בשימוש בכינויים חבורים ופרודים ביצירתו של חיים באר; מאמרה של רבקה הלוי דן בתפוצה המשלימה של הפעלים המצריכים "את" וחילופיהם המצריכים "ב-", מבחינה סמנטית-לקסיקלית-תחבירית, בהתייחס אל הפוקוס והקוגניציה של הנושא או המושא; מאמרו של רון כוזר דן ברמות השונות של הבעת הקיום כפי שהן באות לידי ביטוי בפעלים שונים, גם בפעלים שבמבט ראשון אינם עניין לקיום; מאמרה של יעל רשף דן בחלופות של תבנית הסמיכות בתכתובת המנהלית בתקופת המנדט הבריטי; ומאמרה של יעל זיו דן בסמני השיח "נכון" ו"מה" כמקודדים מידע נתון או מפתיע. (מתוך: פתח דבר)

מנחת שי לר' ידידיה שלמה נורצי הוא חיבור העוסק בצורתן, בניקודן ובמסורתן של תיבות המקרא כסדר הכתובים, ומטרתו לברר וללבן את גרסאות המקרא בענייני כתיב, ניקוד וטעמים, ולקבוע את הנוסח המבורר והנקי משגיאות. החיבור נדפס לראשונה במנטובה באמצע המאה הי"ח (מחברו חי כמאה שנה קודם לכן) ומאז חזר ונדפס במקומות שונים, לרוב בחלקים, ולעולם בצמוד למהדורות של חומשי התורה, של חמש המגילות או של חלקי המקרא. החיבור משמש היום לנזקקים לו על פי הנדפס במקראות גדולות (דפוסי וילנה / ורשה / וינה וצאצאיהם), שבהם הובאו החלקים המתאימים אחרי כל ספר מספרי התנ"ך. גם היום נחשב החיבור מורה דרך בענייני הנוסח ומשקף פסיקות חשובות בדרכי הכתיבה והקריאה במקרא. חוקרים ולומדים הנזקקים לו ומכבדים את הכרעותיו. זאת אף על פי שנוסח החיבור כמות שהיה לפנינו (בעיקר במקראות גדולות) נדפס בשיבושים רבים, וחלק גדול מן הניקוד והטעמים שסימן מחברו שונו בו או הושמטו, ובכך נמנעת הבנת העניין ולעתים גם משתבשת עד כדי היפוך כוונת המחבר.

תרומת הגניזה הקהירית למחקר מדרשי ההלכה ניכרת במיוחד בשני היבטים. ההיבט הראשון, שכמעט לא מצאנו כיוצא בו בשאר ענפיה של ספרות התלמוד הקלסית, הוא גילוי קטעים ממדרשים אבודים. דומה שקשה להפריז בהערכת תרומתם של קטעים חדשים אלה על גופי התורה המשוקעים בהם למחקר מדעי היהדות. ההיבט השני נעוץ במסורת הנוסח המזרחית הקדומה המשתקפת ברבים מקטעי הגניזה. מסורת זו עולה בהרבה על מסורת הנוסח המערבית, המאוחרת יחסית, של הדפוס וכתבי היד השלמים שעל פיה נערכו המהדורות הביקורתיות של מדרשי ההלכה. בספר זה, שהוא אחד מפרות הביכורים של 'מפעל פרידברג לפרסום הגניזה', רוכזו תחת קורת גג אחת העתקות של כל קטעי הגניזה ממדרשי ההלכה, שעד עתה היו מפורדים ומפוזרים בין ספריות העמים ברחבי העולם. מקצת הקטעים הם שרידים של מדרשי הלכה שעדיין לא נתפרסמו, ואילו הקטעים מן המדרשים הידועים, ובראשם הקטעים המעולים של מכילתא דרבי ישמעאל, כוללים מאות רבות של נוסחאות ייחודיות ומאירות עיניים המרימות תרומה מכרעת לשחזור נוסחם המקורי של המדרשים ולהבנתם. בד בבד עשויות נוסחאות הגניזה לסייע להבנת הפרשנות המקראית הקדומה, לקידום מחקר לשון חכמים ולחקר הספרות התלמודית בכללה. בכרך הנוכחי מובאות העתקות חדשות, מדויקות ככל האפשר, של קטעי הגניזה משישה מדרשים: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, מכילתא דרבי ישמעאל, ספרי במדבר, ספרי זוטא במדבר, ספרי דברים ומכילתא דברים. בכרך הבא יובאו אי"ה קטעי הגניזה הרבים מן הספרא.

הספר מנתח בפרוטרוט את מסורת הלשון המשתקפת באוטוגרף פירוש המשנה לרמב"ם ומבסס את הטענה כי הרמב"ם היה הסופר ואף הנקדן של כתב היד הנידון. הספר מוסיף נדבך למחקר לשון חז"ל ומסירתה בתפוצות השונות. הוא מציג תופעות ייחודיות ונדירות של חטיבת לשון זו ומחזק את ידיעותינו עליה, וכן מלמד על מסורת לשון חז"ל שנהגה בספרד במאה השתים עשרה ועל קווי הייחוד שלה בהשוואה למסורות האחרות. מחקר כתב היד מלמד על דמיון רב בין לשונו לבין לשונם של כתבי יד מעולים של המשנה. בפרטים ובכללים שונים מתגלה בכתב היד דמיון רב לטיפוס המזרחי של לשון המשנה, במיוחד לכתב יד פרמה ב. מעידים על כך הן הניקוד הן הכתיב.

בקובץ אחד עשר מאמרים מתקופות שונות ומתחומים שונים של העברית. ג"א רנדסבורג דן על הבחנת הניב העברי הצפוני מן הניב היהודאי, פ"ח דל ברקו מציג מודל לניתוח השימוש בצורות הפועל המקראי, א"ב הלבני דן בטעמי המקרא בזיקה לתחביר. ר' שמש דנה על היערכות פעלים מן השדה הסמנטי של ההסתרה. מ' פלורנטין מפרסם מהדורה ביקורתית מבוארת של תפילה עברית שומרונית עתיקה. ס' אסלנוב מעלה אפשרות שמילון יהודי מן המאה השלוש עשרה שימש מקור להבראיסט נוצרי מן העת החדשה. מ' ריז'יק עוסק במסורת לשון חז"ל באיטליה לאור הצנזורה הנוצרית. ב' דלמצקי-פישלר עוסקת בחזרה הרטורית בלשונו של עגנון, מ' אפרת דנה בתחדישים של רטוש, וט' בר ור' הלוי דנות בהיבטים תאורטיים של תחביר העברית החדשה.

פרופסור שלמה מורג ז"ל היה מחוקרי הלשון הבולטים. היה בין מכונני חקר מסורות העדות והחוקר המובהק של מסורת לשון יהודי תימן. מורג כתב מחקרים רבים על העברית ועל הארמית, ומאמריו החשובים על לשון המקרא כבר נתפרסמו בהוצאת מאגנס באסופה 'מחקרים בלשון המקרא'. בספר זה כונסו מיטב מחקריו שלא נדפסו בספר לעצמם. המחקרים עוסקים בכל תקופות הלשון העברית: בלשון המקרא ובלשון המגילות הגנוזות, בלשון חז"ל ובלשון ימי הביניים, ובהם גם תיאורים מקיפים של הלשון העברית החדשה. כן נאספו כאן החשובים שבמאמריו על הארמית של התלמוד הבבלי, שעיוניו בה נחשבים אבן יסוד במחקרה.

פרופסור שלמה מורג ז"ל היה מחוקרי הלשון הבולטים. היה ממכונני חקר מסורות העדות, ועל חיבורו הידוע 'העברית שבפי יהודי תימן' הוענק לו פרס ישראל בהיותו בן ארבעים שנה. מורג עסק בהיבטים רבים של חקר העברית, וגם נתן אל לבו את טיפוח הלשון ואת הפצת ידיעתה בקרב הציבור הרחב. לפיכך לא הסתפק בכתיבת מחקרים מקצועיים המכוונים למומחים ספורים. בספר המוגש כאן כונסו המאמרים שכתב למען קהל שוחרי הדעת. המאמרים עוסקים בלשון העברית העתיקה והחדשה; בהגיית העברית ובצורתן של מילים מימי הביניים ועד ימינו; בעברית ובקשריה ללשונות היהודים; בזיקת העברית לתרבות העברית ולחינוך העברי, ועוד. חוט של חן שזור על הכתיבה, והיא מצטיינת בסגנון נאה ובלשון קולחת.

ספר זה מתאר את הלשון העברית הנוהגת בתלמוד הבבלי. במחקר הלשון בימינו נתברר שהטקסטים של ספרות חז"ל נשתנו במהלך מסירתם והעתקתם, והלשון המופיעה בדפוסים רחוקה מרחק רב מלשונם המקורית הקדומה. הרבה טרחו החוקרים לשחזר את צורת הלשון לפי כתבי היד הקדומים. עד כה עסקו בעיקר בתיאור לשון התנאים, וכאן בא תיאור ראשון של לשון התלמוד הבבלי מתוך מגמה לתאר אותה לפי כתבי יד מהימנים ולשחזר את צורתה הקדומה בטרם נתגלגלה בדפוסים המאוחרים. ידוע היום שלשון חז"ל אינה עשויה מעור אחד ולכל יצירה לשון משלה. התיאור בספר שם לו למטרה לבחון ולקבוע במה נתייחדה הלשון המשמשת בתלמוד הבבלי. על ידי השוואתה אל לשון יצירות אחרות – המקרא, ספרות התנאים והתלמוד הירושלמי – מתבהרים טיפוסי לשון חז"ל ומתבררים מאפייני כל טיפוס לפי מקומו ולפי זמנו: לשון התנאים ולשון האמוראים, לשון בבל ולשון ארץ ישראל. בתולדות תרבות ישראל תפס התלמוד הבבלי מקום ראשון במעלה, ולכן גם לשונו השפיעה השפעה מכרעת על התפתחות הלשון העברית. התלמוד השפיע אף על מחיי העברית החדשה, שעקב חינוכם ואופי השכלתם הכירו את לשונו היכרות קרובה, וזו הסיבה שבעברית החדשה ניכרים היטב סממני לשונו. לפיכך גם המתעניין בעברית בת זמננו יצא נשכר מהתוודעות אל לשון התלמוד הבבלי.