ספר זה מבוסס על פעילותו של המחבר להרחבת קשרי ישראל עם שלוש המדינות והעמקתם; על שיחותיו עם ראשי מדינות אלה ושיחותיהם של ראשי מדינת ישראל עמם; סיקור מדיניות הפנים והחוץ שלהן; תיאור הקהילות היהודיות המקומיות והפעילות למען טיפוח הקשרים עמן וחיזוק מעמדן הלאומי-ציוני. הרישומים נושאים אופי תיעודי והם מקור ייחודי וחשוב בחקר תולדות יחסי ישראל עם אוסטריה, סלובניה וסלובקיה מראשית שנות התשעים במאה הקודמת, עם סיום "המלחמה הקרה" בעקבות התפרקותה של ברית המועצות, קריסתם של המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, סיום כהונתו של קורט ולדהיים כנשיא אוסטריה שהוכר בעולם ובישראל כ"אישיות בלתי רצויה" וכן החתימה על הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף.

בשנים 1989-1991 חידשה ישראל את יחסיה הדיפלומטיים עם ברית המועצות, בולגריה, הונגריה, יוגוסלביה, פולין וצ'כוסלובקיה, יחסים שנותקו בעקבות מלחמת ששת הימים. נוספה אליהן אלבניה, שעמה כוננה ישראל לראשונה יחסים דיפלומטיים. באותן שנים ניהלו נציגי ישראל שיחות עם נציגי גרמניה המזרחית לקראת האפשרות של כינון יחסים דיפלומטיים. הדבר לא מומש בשל סירובה של זו להכיר בחלקה במתן שילומים לישראל על רדיפת יהודים בתקופת המשטר הנאצי ובשל תהליך איחוד גרמניה שהסתמן אז באופק. המחבר, שכיהן באותן שנים כסגן מנהל כללי של משרד החוץ לענייני מזרח ומרכז אירופה והיה מעורב בתהליכים הללו, מתעד בספרו לראשונה את השתלשלות המגעים בין ישראל לבין ארצות מזרח אירופה (למעט ברית המועצות) שהוליכו לחידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן. כן נידונים בספר מדיניותן העוינת כלפי ישראל בזירה הבינלאומית והמזרח תיכונית, גילויי האנטישמיות כלפי המיעוט היהודי שחי בקרבן, ומעמדן של הקהילות היהודיות במדינות הללו לפני ניתוק קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל, בעת הניתוק ובעידן שאחריו. נידונים גם מניעיהם המדיניים והכלכליים של כל אחת מהארצות להתקרב לישראל החל מאמצע שנות השמונים במאה הקודמת, לקראת חידוש הדרגתי של יחסיהן הדיפלומטיים עמה, על רקע השתחררותן מן התלות בברית המועצות והמעבר ממשטר קומוניסטי למשטר ליברלי.

רומניה היא המדינה היחידה בגוש המזרח אירופי שלא ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. מחברו של ספר זה כיהן בתפקיד שגריר ישראל ברומניה בשנים 1989-1985, והוא מביא כאן תיאור מאלף של מדינה זו, של קשריה עם מדינת ישראל ושל מצב היהודים בה. נסקרים כאן בהרחבה ניהול ענייני הפנים ומדיניות החוץ של רומניה, שהביא בהדרגה לקריסת משטרה הקומוניסטי; הדיאלוג המדיני בין רומניה לישראל בשאלת הסכסוך הישראלי-ערבי והדרכים האפשריות לפתרונו, ופעילות ההסברה הישראלית בקרב חוגי הממשל הרומני; פעילותן המשותפת של שגרירות ישראל ושל פדרציית הקהילות היהודיות נגד הריסת בתי כנסת, נגד גילויים אנטישמיים ונגד התכחשות לשואת יהודי רומניה; הקשרים הדו-צדדיים בין ישראל לרומניה בתחום הסחר, הכלכלה, התרבות והמדע, שבתקופה הנדונה היו תופעה חריגה בגוש הסובייטי. המחבר, שמתוקף תפקידו היה מעורב באופן אישי בכל הפעילויות האמורות, פורס אותן לפנינו בלשון סיפורית קולחת ומשבץ בתיאוריו רשמים אישיים וחוויות מתקופת כהונתו.

הספר דן ביחסי ישראל – ברית המועצות למן חידושם בשנת 1953 ועד ניתוקם בשנת 1967. תקופה זו התאפיינה בפיתוח קשרי סחר, תרבות ותיירות ובניהול דיאלוג מדיני בכל הדרגים, אך גם בעימותים חריפים בשל מדיניות ברית המועצות במזרח התיכון ובשל מאבקה של ישראל למען יהודי ברית המועצות. הספר נחתם בעדכון תמציתי של המדיניות הסובייטית בעניינים אלו, למן ניתוק היחסים הדיפלומטיים עד ימינו ובהערכת הסיכויים לעתיד בעידן הפרסטרויקה והגלסנוסט בברית המועצות.

מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית כלפי ברית המועצות התנהלה לפי יעדים אידאולוגיים ומדיניים שהוגדרו ותוכננו מראש לקראת התמודדותה הסופית של גרמניה על השליטה באירופה. מדיניות זו ראתה ב'בולשביזם היהודי' מכשול עיקרי בדרך להבטחת ניצחונה של גרמניה בהתמודדות העתידה, ועלייתו וירידתו היו עבורה אפוא קנה מידה בהתוויית יחסה כלפי ברית המועצות. מדיניות החוץ הסובייטית כלפי גרמניה הנאצית התנהלה לפי יעדים מעשיים. הפעילות הסובייטית כוונה למניעת האיום הגרמני על ריבונותה של ברית המועצות, על שלמותה הטריטוריאלית ועל משטרה החברתי, תוך כדי הדחקת עקרונות אידאולוגיים, המעטה בתיאורו והמעטת ערך סכנתו של המסע האנטישמי הנאצי והשתקת מעשי הזוועה של גרמניה הנאצית בשטחים שהיו בשליטתה בתקופת הסכם אי-ההתקפה ההדדית בשנים 1939–1941. לראשונה מובא כאן בפני הקורא מחקר היסטורי העומד על מקומו, השפעתו וחשיבותו המרובה של הגורם היהודי במערכת היחסים שבין גרמניה הנאצית ובין ברית המועצות בתקופה הנדונה.