סתיו ימי־הביניים , ספרו של ההיסטוריון ההולנדי הנודע יוהאן האוזינחה, המוגש בזה לקורא העברי בתרגום חדש מן המקור ההולנדי המלא ובלוויית הערות, ביבליוגרפיה, תמונות בצבע ונספחים, הוא אחת מיצירות המופת בתחום ההיסטוריוגרפיה המערבית. המחבר, שהיה ממניחי היסוד לחקר התרבות במאה ה־20, מביא בספרו זה דיוקן ססגוני של חיי היום־יום, חיי המחשבה והרוח, הספרות והאמנות בצפון צרפת ובארצות השפלה במאות ה־14 וה־15, תוך שהוא מסתמך על מגוון מקורות בני התקופה. הספר, שהפך לקלאסי תוך זמן קצר מאז נדפס לראשונה (1919), השפיע על דורות של קוראים וחוקרים ונשאר רלוונטי עד עצם ימינו אלה. במשך למעלה מארבעים שנות יצירתו, האיר יוהאן האוזינחה (1945-1872) באור חדש נושאים רבים בתחום התרבות, בעיקר בתולדות ימי הביניים המאוחרים, הרנסנס והעת החדשה המוקדמת, והציע דרכים חדשות להבנת התקופה. בהגותו המחקרית והביקורתית קידם האוזינחה את הבנת טבעהּ של הפעולה הסימבולית ואת תִפקודהּ במערכות התרבות. בכך הרים תרומה חשובה להבנת התפישה הסמיוטית של התרבות, שנודעה לה חשיבות גדלה והולכת בהגות התיאורטית במחצית השנייה של המאה ה־20. עם ספריו הידועים ביותר נמנים אֶרַסמוּס (Erasmus , 1924) והאדם המשחק: על מקור התרבות במשחק (1938); לאחרונה ראה אור בעברית (בהוצאת רֶסלינג) גם יומן אמריקה, רשימות בחטף (1927). בפתח הספר ימצא הקורא תיאור מקיף של חיי האוזינחה ושל משנתו מאת דרור ק' לוי, ובו מוצג סתיו ימי־הביניים כמבע של אבל, מלנכוליה ואובדן, וכבעל זיקה עמוקה למאבק על ערכי ההומניזם בתקופת הופעתו.

האומנם קיימת אומה ישראלית? מהו יחסה של אומה זו ל"עם ישראל" ההיסטורי? מהו יחסה לתנועה הציונית? באילו תנאים תיתכן השתלבותם של לא יהודים כשווי זכויות וחובות במסגרת האומה הזו? שאלות אלו ואחרות עומדות במרכזו של הספר שלפנינו. מטרתה של התנועה הציונית הייתה להביא לנורמליזציה של הקיום היהודי: "להיות עם ככל העמים". ישראל, בניגוד למטרותיה של התנועה הציונית, איננה מדינת לאום רגילה, שכן על פי האתוס הלאומי הרשמי ישראל שייכת ל"עם היהודי" ואין בישראל הכרה בקיומה של אומה ישראלית. במרכז הספר עומדת הטענה שהזהות הקיימת בישראל בין הדת ללאום והיעדרה של מדינת לאום נורמאלית, הן מקור עיקרי לבעיות היסוד של ישראל ולחוסר יכולתה לפתור בעיות אלו: שאלת מעמדה של הדת במדינה; היחסים בין חילונים לדתיים; שאלת מעמדם של לא יהודים, בייחוד ערבים; שאלת החוקה; אי־היכולת להכריע בשאלת הגבולות והקשיים להכריע בענייני שלום ומלחמה. הספר טוען כי תנאי הכרחי לפתרון בעיות אלו הוא ההפרדה בין הדת ללאום, ההכרה בקיומו של לאום ישראלי בלי הבדל בין דת, גזע ומין, ויסודה של ישראל כרפובליקה, כלומר כמדינת הלאום הישראלי. ד"ר משה ברנט מלמד במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת, באוניברסיטה הפתוחה. הוא בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל מהטכניון בחיפה. את התואר השני שלו בפילוסופיה פוליטית עשה באוניברסיטת תל־אביב תחת הדרכתו של פרופסור יוסף אגסי. את התואר השלישי בהיסטוריה פוליטית השוואתית עשה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה כאשר בין מדריכיו נמנה גם הסוציולוג וחוקר הלאומיות הנודע ארנסט גלנר. בין פירסומיו הספר מיהו ישראלי (יחד עם יוסף אגסי ויהודית בובר אגסי).

הספר עוסק בהתפתחות ההומור והצחוק, בפונקציות ובפרקטיקה שלהם. באמצעותו ניתן להבין מהיכן וכיצד נוצרים ההומור והצחוק ואת חשיבותם בחיי האדם. הספר משמש מצד אחד כלי תאורטי להבנת ההומור והצחוק ומצד אחר כלי מעשי שישמש כל אחד, מהקורא המתעניין ועד איש המקצוע, בתחומי ידע למיניהם, כגון תקשורת, קולנוע, תאטרון, ספרות, סוציולוגיה, חינוך, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, תרפיה ורטוריקה. הספר מציע שיטה חדשה בחקר ההומור שבאמצעותה ניתן, בין היתר, להבין כיצד נוצרים ההומור הוויזואלי וההומור המילולי וכיצד אפשר לייצר אותם. לצורך זה נותחו יותר ממאה וחמישים סרטים קומיים קלאסיים וכן מצבים קומיים מהתאטרון ומחיי היומיום. ד"ר אריה סובר חוקר הומור ועוסק גם בפן המעשי שלו: מחזאי, תסריטאי, בימאי ושחקן. כתב את עבודת הדוקטור שלו בחקר ההומור באוניברסיטת פריס. כמו כן למד שם בביתֿהספר הלאומי לקרקס. מרצה בכיר לתקשורת, מלמד במכללה האקדמית אשקלון ובאוניברסיטה הפתוחה. מרצה בתחום ההומור והצחוק, על היבטיו האישיותיים, החברתיים והתקשורתיים. "אני מאוד ממליץ על קריאת ספר זה. יש בשיטתו של ד"ר סובר מורכבות שאיננה מצויה בגישות ההומניסטיות המקובלות, כגון אלה של זיגמונד פרויד ואנרי ברגסון, הנחשבות לאבני היסוד בחקר ההומור והצחוק. שפע הדוגמאות וניתוחן המעמיק מעניקים לספר אופי של ספר יסוד לכל מי שעוסק או רוצה לעסוק בתחום זה, הן בתאוריה והן בעשייה" - פרופ' אמריטוס אלי רוזיק רוזן

התעשייה המתקדמת היא אחד מעמודי התווך של המשק בישראל – מן התורמות העיקריות לצמיחת המשק, התעסוקה והתוצר העסקי ומקור עיקרי למטבע חוץ ולהכנסות המדינה ממסים. בראשית שנות האלפיים נקלעה, כידוע, התעשייה למשבר עמוק אשר פגע בכלל המשק בישראל. ואולם, מדינת ישראל בחרה אז שלא להגיב למשבר המעמיק ולא שינתה מהותית את מדיניותה על מנת לסייע לענף השוקע. התשתית התחוקתית אשר היתה קיימת באותן השנים לא עודדה (בלשון המעטה) את המשקיעים הזרים והמקומיים להשקיע את כספם בחברות ההיי-טק. תשתית תחיקתית לקויה זו ספגה ביקורת רבה מצד גורמי תעשייה וממשל, ביקורת, אשר הובילה בסופו של דבר לשינויי חקיקה מהותיים. אולם מאז ועד היום עברו כחמש שנים, שנים בהן שב ענף ההיי-טק המקומי לעמוד על רגליו: המכירות גדלו, ההשקעות הזרות חזרו, מספר המועסקים עלה, הפריון הענפי גדל והמשק הישראלי עלה על פסים של צמיחה מחודשת. כיום, בשנת 2009, חווה הכלכלה העולמית משבר עמוק המחלחל בעקביות לכל מדינה ומדינה ולכל ענף וענף בתוכה. לא מן הנמנע שענף ההיי-טק הישראלי יחווה בהקדם את סממניו של המשבר. כיום, אנו למודי ניסיון וכבר יכולים לצפות מניסיוננו הלא רחוק את הסימפטומים העתידיים של משבר כלכלי עולמי על הכלכלה הישראלית בכלל ועל ענף ההיי-טק המקומי בפרט. אנו יודעים כי לא ירחק היום שהמשקיעים הזרים ידירו את רגליהם – או מוטב לומר, את כיסיהם – מארצנו. אנו יכולים לשער בביטחון שחברות הסטארט-אפ, הנתונות לחסדי המשקיעים, יחפשו בצר להם את מבוקשם אצל המדען הראשי. כיום, אנו כבר מבינים את המשמעות של פגיעה בנכס הכלכלי העיקרי של מדינת ישראל. לאור זאת, על מקבלי ההחלטות להיערך מידית לשורה של החלטות מדיניות אשר יגנו על הענף מפני הפגיעה הצפויה. הפעם אסור למדינת ישראל להישאר מאחור, כי הרי כבר אמרו חכמינו: "אין חכם כבעל ניסיון"...

יונוס אֶמְרֶה הוא משורר תורכי סוּפי חשוב שאנתולוגיה זו של שירתו היא ראשונה בעברית המתורגמת מן המקור. אֶמְרֶה שחי באנטוליה בתקופה הסלג'וקית, היה משורר חביב על יהודי תורכיה משום ששירתו הזכירה להם את המשוררים העבריים הגדולים (שלמה אבן גבירול ואחרים) וכמו כן הוא נודע בזיקתו אל משוררים והוגים אחרים (אבן אל־ערבי ואחרים) ואל המקרא שהשפיע רבות על שירתו. נושא שירתו של יוּנוּס אֶמְרֶה הוא בקשת האל והיא משיאי השירה הדתית בכל הזמנים. שירת אֶמְרֶה נובעת מן האקסטזה שהיא ביסוד החוויה הדתית המרטיטה והמענה אותו, וכן מן הציפייה לאותה חוויה הבוששת להגיע אליו – אך המעניקה טעם וחיוּת למשורר, ומעניקה עילה לקיום האנושי. דניס אוֹזַ'לְווֹ נולד באיסטנבול (1951), ומתגורר בה. בוגר מדעי המדינה וסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה (1974). בוגר המכון למנהל עסקים, אוניברסיטת איסטנבול (1976) והמכון ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת גַלַאטַסַרַאיי באיסטנבול (2005). חבר ועדת יחסי חוץ של הקהילה היהודית בתורכיה וחבר עמותת 'חמש מאות שנה לקבלת מגורשי ספרד' שמטרותיה הן שיפור היחסים בין תורכיה, ארצות הברית וישראל; שיפור תדמיתם של יהודי תורכיה בקרב החברה התורכית. ד"ר אברהם מזרחי נולד באיסטנבול (1955), ומתגורר במודיעין. רופא ילדים. אוהב את השפה התורכית ואת השפה העברית. משחר נעוריו הוא קורא ומעריץ את יוּנוּס אֶמְרֶה האיש ושירתו. סֶלִים אַמָאדוֹ נולד באיזמיר (1935). בוגר ביה"ס התיכון סט. ז'וזף באיסטנבול. מתגורר בכפר סבא. בוגר בית־הספר לרוקחות באוניברסיטת איסטנבול ולימודי התמחות באוניברסיטת מונפליֶה, צרפת. פעיל בארגונים שונים ושימש כיושב ראש מועצת התאחדות יוצאי תורכיה בישראל.

כתב הגנת השיר, כל כמה זמן ישנו אותו רצון לרושמו, לא שהשיר צריך (זה ברור) אלא אנו חייבים. מחוייבי מצווה שנקבעה על סמך השנים. על עצם העיסוק לשם מה שואלים, פס-קול זה שבַּראש המלווה את כל המערכת אני-אדם. ראִיה כמעט ללא הפסק, שמיעה בשצף רצף, נגיעה כוללת גם אצבע באצבע של יד אחת, גלגל עונות שמריחים (א' דראש חודש תמוז לתפארת הקו מהירוק עדיין אל ההצהבה עדי קש), טעמים שבפה גם ללא מאכל. מה שכחתי כאן למנות. אלו מנת הכלל. אך לנו המציינים, הרושמים, המלקטים, אוהבי הנייר לשמו, רצוי בין פיסקה לפיסקה חשבון-נפש. אלא השירה לא רק עברית היא, היא כוללנית. כפי ש"עברית" אומרים, יש גם אחרת הקיימת לצידה, לפניה, אחריה. כל הכתובות דוברות. המשורר בעל-מזג, בזה שהוא חי את שלו, חי את כולן. כמו כן כל הצורות, האחיות למקצוע, מכתיבות את רישומן בגדול. חלק יש להן בשירה, והן הן נציגות השירה. מותר גם להגיד, השירה עצמה. מעשרות קָצידוֹת שכתבתי בהתרוממות עצם החיקוי אחר קריאה ממושכה (דרך תרגומים רבים) בקצידות הזהב, בחרתי כאן רק כמה כדי לתת תירוץ לי ולצבי טולקובסקי לעבוד שוב יחד. ה.ש.

"העבר, כמו כלב, רודף אחר כל מה שמנסה לברוח". האפר עודו חם, הזמן מתקמט, המילים באות חשבון. האדם מתעמת עם עצמו ועם אלוהיו, נוצר שמות, שבוי ברצון לשוב מן העבר. "לבכות רק דרך הסדקים" הנה אסופת שירים המשקפת התמודדות של מי שהיה "שם" מזווית ראיה של החי "כאן". הספר שזור כ"חוט המשולש": צלע אחת - השיר עצמו; צלע שניה - שורת נושא מתוך השיר; צלע שלישית - היא השתקפות רעיונות מתוך השיר בעבודות ציור, קרמיקה ועץ של המשורר. את מלאכת השזירה, העריכה והעיבוד עשו יחדיו המשורר ובת זוגו, רחל שגיא. יעקב שגיא - יליד 1937 פולין, עלה ארצה בגיל 8, גדל והתחנך בקיבוץ יגור, שירת בצנחנים, היה 12 שנים חבר קיבוץ מלכיה, מעל 30 שנה תושב הגולן וכיום מתגורר בפרוטיאה בכפר. נשוי+8+3 נכדים.

חיבורה של רינה לפידוס עוסק ביצירתם של מנדלי מוכר ספרים, ישעיה ברשדסקי, י"ח ברנר, שאול טשרניחובסקי, י"ד ברקוביץ, חיים לנסקי, אלכסנדר פן וחיים הזז. יוצרים אלה הטביעו את חותמם על הספרות העברית ואף עיצבו את רוח וסגנון התרבות הישראלית בת-זמננו. הספר בוחן את השפעות הלשון, הספרות והתרבות הרוסית על יוצרים אלה, וכן דן בצדדים חדשים ובלתי צפויים בחקר מקורות יצירותיהם ופרשנותן. החיבור מתייחס לסופרים הרוסים הבאים: לרמנוטוב, גוגול, טורגניב, ליינ טולסטוי, פט, יסנין ועוד. החיבור כולל גם פרק תאורטי, הסוקר את השיטות והמגמות המקובלות היום בחקר ההשפעות הספרותיות בספרות העולם. כל המעוניין ללמוד על כור מחצבתה של הספרות והתרבות היהודית והישראלית, ימצא עניין בספר זה. פרופ' רינה לפידוס נולדה בשנת 1959 במוסקבה, למדה לתואר ראושן, שני ושלישי באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לספרות העברית. עבודת הדוקטורט שלה היא בתחום הספרות הרבנית (1986). מאז לימדה לפידוס באוניברסיטאות ובמכללות שונות בישראל, ביניהן האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בעשרים השנים האחרונות היא עובדת באוניברסיטת בר-אילן. רינה לפידוס כתבה ספרים ומאמרים רבים בתחום חקר הספרות העברית וספרות השוואתית: ספרות חז"ל, ספרות ההשכלה, הספרות העברית בת המאה העשרים וזיקותיה הרבות לספרות הרוסית. כמו כן המחברת עוסקת בתאוריה של הספרות.

שלום רצבי (יליד חיפה, 1951), מן הבולטים במשוררים שהחלו את דרכם בשנות ה-70, הוציא לאור שמונה ספרי שירה והשתתף באנתלוגיות שונות. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה ופרס הנשיא על הליברית לרקוויאם "זכור- קינה ליצחק", בהלחנתו של דובי זלצר. "ההתמודדות עם הריק וההתאיינות, התעייה והחיפוש, הבדידות החשופה מול האל ´העומד עליך וחרבו שלופה באמצע החיים´ - הם מסימני שירתו של רצבי בכלל ושל קובץ זה בפרט. שירה עמוקה ומורכבת זו מפלסת לה דרך בשבילי ההגות והמסתורין. במשחק התמידי בין הנוכחות להעדר, גילויו של האחר-הנסתר מתרחש להרף-עין. בשעת חסד זו נדמה כאילו צר המשורר צורות מתוך הדממה האופפת אותו, במטרה להגיע אל עצמו. הקונפליקט בין ה´אני´ לנוכחויות האחרות בספריו הקודמים מתבטא בקובץ שירים זה גם בשניות שבין היש לבין החולף, שבמרכזו דמות האם המתה, החוצה הלוך ושוב את הבול הדק בין החיים למוות, ומוסיפה להתקיים בנוכחות קבועה מכוח המילה הכתובה והאהבה לאין קץ. אך כאן ההתאיינות מוכפלת, שכן האם בהסתקותה כמו נטלה אתם גם את בבואת בנה שנאצלה ממנה." יערה בן-דוד שלום רצבי הוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. בין ספריו: Between Zionism and Judaism; בין גורל לייעוד. בקרוב יראה אור ספרו על הציונות האנרכיסטית בהגותם של מרטין בובר ואהרון דוד גורדון. ספרי שירה קודמים: פחד ואת, טרקלין, 1957; קרוצי חומר, עקד, 1967; באשר אני עומד, ספרית הפועלים, 1979; טורף פרחים, עקד, 1980; בפינה שאני, הקיבוץ המאוחד, 1982; חלל נקי, עקד, 1982; הברה וחול, עקד, 1987; מייחל לו, עקד, 1991.

כל אישה היא סיפור. 12 סיפורים העוסקים במצבי חיים ובמשברים בחיי נשים שונות. כיצד הן מתמודדות ויוצאות לדרך חדשה? מה קורה לאלן, עובדת זרה מהפיליפינים, המחכה בשדה התעופה למעבידה ולא יודעת מה צפוי לה? איך מתמודדת אישה צעירה מובטלת, אם לשניים, עם המצב הכלכלי שהוחמר? מה משך צעירה תל-אביבית לדירה מסוימת בירושלים? האם תעמוד הלנה בפיתוי ותנצל את סכום הכסף הגדול שנפל בחיקה באקראי? אישה - סיפור הוא ספרה השלישי של המחברת בת-שבע קראוס ילידת ירושלים. הספר הראשון, כנף מחסה , ראה אור בשנת 2004 בהוצאת סער, תל-אביב. הספר צדפים מהר המנוחות ראה אור בשנת 2006 בהוצאת כרמל, ירושלים.

ספר זה בא למלא חסר בחקר קורות אנוסי ספרד ופורטוגל, שבמאה הט"ז הרחיקו נדוד על העולם החדש הספרדי, ניהלו שם אורח-חיים דתי-יהודי במתחרת וקיימו מצוות במידת האפשר, על-פי הבנתם וידיעתם. ספר זה הוא הראשון בעברית המוקדש לנושא זה. במכסיקו ובארה"ב פרסמו היסטוריונים נוצרים ויהודים מחקרים מעטים על תולדות אנוסים אלו, אך ספריהם לא תורגמו לעברית, למעט ספרו של ססיל (בצלאל) רות תולדות האנוסים ובו פרק אחד בלבד המתייחס לאנוסים בעולם החדש הספרדי בכלל, החל מגילויו על ידי קולומבוס ועד סוף המאה הי"ח, והמידע בו על האנוסים בספרד החדשה במאה הט"ז מועט. הספר חושף ומתאר את מדיניותם של מלכי ספרד לגבי הגירת "נוצרים חדשים", משומדים כאנוסים, אל העולם החדש הספרדי בכלל ואל ספדר החדשה בפרט. הוא מתאר את סיבותיהם ומניעיהם של האנוסים לחדור לשם, למרות כל האיסורים והקשיים האחרים, ולמרות שידעו שלא יתאפשר להם לחזור בגלוי אל היהדות. גם רדיפתם שם, אורח החיים הדתי שקיימו, עולמם הרוחני-דתי ויחסם לנוצרים מתוארים בבהירות בספר. הספר מתבסס על מקורות ספרדיים, ובמיוחד על פרוטוקולים של משפטי האינקוויזציה הלאומית הספרדית שפעלה בספרד החדשה, ביניהם כאלה המתפרסמים בו לראשונה. המחבר, ברוך מגד, בעל תואר מוסמך במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית, התמחה בתולדות האנוסים בספרד החדשה.

הפסיכולוגיה בת זמננו לומדת מהספרות על עמקי נפש האדם ושופכת אור מחודש על תהליכים אלה. המאמרים שכונסו בספר זה עוסקים בחקר יצירות מהספרות העברית והכללית, וכן מסות על הסמל והדימוי, השירה והאמנות, בסיוע המבט של פסיכולוגיית המעמקים של יונג. השלם ושברו הוא השלם המכיל את שבריו וגם השלם ופשרו. מר מאני מוריד את כל כובעיו בפני הפרשנות שלך... האופציה היונגיאנית היא פחות לוחצת על הטקסט מזו הפרוידיאנית ודווקא מטפלת ברכות ובפתיחות בטקסט. (א.ב. יהושע) שמחתי לקבל את מאמריך המצוינים מאירי העיניים והמשמעותיים כל כך. מאמריך עמוקים ומקיפים ועשירים - בבחינת עולם ומלואו. למדתי המון ממאמר אחד שלך יותר מאשר ממאמרים רבים אחרים: יונג, קבלה, אלכימיה, מקומו של האיד, ספרות, נפש, אינסוף משמעויות. הספר בעל השם האוקסימורוני ´השלם ושברו´ יהיה בטח יצירת מופת. (פרופ´ ניצה בן דב) המאמר של רות נצר על ´שורשי אויר´ הוא מהמיטב שנכתב על ספרי זה... אהבתי במיוחד את מאמריה החשובים על ספריו של פטריק וייט. (רות אלמוג) רות נצר היא פסיכולוגית קלינית-יונגיאנית בכירה, עוסקת בפסיכותרפיה ומלמדת במכללת סמינר הקבוצים. כמו כן עוסקת במחקר ובקורת ספרות, באמנות ושירה. ספריה הקודמים - שמונה ספרי שירה, עליהם זכתה בארבעה פרסים ספרותיים, ושני ספרי עיון - המסע אל העצמי וקלפי הטארוט במעגל החיים ובתרפיה (מודן).